התקרקעות וצמיחה- או איך דווקא תנועתיות נותנת יציבות…

הסיבה שהניוזלטר הזה מגיע אליכם רק בסוף השבת היא ש(שוב) לא עמדתי בכמות המשימות שעומדות לפניי ובגלל שגם הנחיתי את נקודת מגע בסופש פשוט לא הספקתי לסיים את הניוזלטר…

אבל כמו כל דבר בעצם היה בזה גם משהו טוב. היה לי שבוע די קשוח, בתוכו גם בשורה מאד מכאיבה על חייל מתוק שנהרג. הרבה מתח ולחץ מכל מיני שינויים קרובים וגם נו, המצב… לא צריך תירוץ רציני בתקופה שלנו כדי לעבור תקופה מורכבת.
הנושא שבחרנו להתמקד בו השבת הוא כיצד למצוא יציבות במצבים חסרי וודאות ויציבות. באופן לא מפתיע הנושא הזה מהדהד עכשיו בכל דבר שאנחנו נמצאים בו. הסופה וההוריקן שמסביבנו מותירים לנו מעט מאד ברירה ועלינו למצוא איך להתמודד איתם. 

לכאורה עומדות בפנינו שתי אפשרויות: להיסחף בתוך הסערה וקצת לעוף ולהיעלם בתוכה או לעצור הכל, להחזיק חזק חזק (אולי קצת להקשיח את כל המפרקים) ולחכות שהיא תעבור. 

עד כה ניסיתי את שתי האפשרויות הללו. האחת גרמה לי להצפה מתמדת. לא הצלחתי לעצור את עצמי ואיבדתי את היכולת שלי לתפקד בלי בכי והשנייה הובילה אותי למתח בלתי נסבל בשכמות, בכתפיים ובעיקר בלב. אז נדמה לי שהן לא עובדות.

בסטודיו כרגיל מתגלות תשובות קצת יותר מתוחכמות להתמודדות עם מצבים שונים. וגם פה גילינו השבת שניתן להתמודד בעוד דרכים כשיש משהו חסר יציבות. לאבאן דיבר על תימה שנקראת Stability-Mobility . הוא דיבר עליה מתוך ההסתכלות על תנועה ועל גוף והבנה שבכל תנועה סופר יציבה יש כל הזמן תנועה טבעית (אם לא ננעל מפרקים ונעצור אותה). נסו לעמוד ולהקשיב לנשימה ופתאום תגלו שיש תנועה גלית קלה שמתרחשת בין כפות הרגליים. באותה נשימה בכל תנועה סופר מורכבת, עם ספירלה, רוטציה ומלא תנועתיות של איזו בלרינה תימצא נקודת עיגון, צמיחה והשתרשות אל הקרקע או שהיא תקרוס ותשבור את הראש….

מתוך ההבנה הזו חיפשנו בסופש רגעים של נפילה דרך השתרשות, זמנים בהם הגוף מוצא מלא תנועה ומרחב בזכות העיגון. גיליתי משהו שממש הרגיש לי גילוי חדש, כששמתי לב שאם הרגליים נשארות סטטיות ותקועות בזמן שאני לכאורה נשענת או נופלת על מישהו אז חוסר התנועה ברגליים הלכאורה יציבות מייצר המון תקיעות ויותר מדי סטביליות עד כדי כך שנאבדת התנועתיות. אבל אם תוך כדי הישענות ונפילה למישהו אחר אני נותנת לרגליים להניע ולהזיז אותי במרחב חווית היציבות גדלה. כלומר דווקא מתוך תנועה והישענות אל הקרקע דרך פלג הגוף התחתון חווית התנועתיות – המוביליות נרגעת.

אז איך זה נראה בחיים עצמם? האמת שאני עוד לא בטוחה. אני חושבת שמה שאני לוקחת זה לא להיבהל כשיש נפילה או תנועה מאד משמעותית שבאה לעברי. לא להיבהל ולעצור הכל בחוסר תנועה שתוקעת הכל אלא אולי לאפשר לעצמי להשתרש ולחפש מה העוגנים שלי אבל בו זמנית להסתכל לכיוון שאני רוצה להגיע אליו וליפול ולהניע את עצמי לכיוונו. לא לעצור את התנועה כדי להתמודד עם יותר מדי תנועה….

פברואר מגיע והוא עשיר בפעילות בסטודיו וגם קורסי אביב שנפתחים במרץ ממש פה בפתח!

שיהיה שבוע טוב עם בשורות טובות,, 

אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

סדנאות וסופי שבוע

11/09
| 09:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים על הקשר שבין היד ללב
08/10
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים החוקרת את היכולת לשמוט, להיעזב ולראות מה יכול לצמוח.

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

״עולם המים של הגוף״
קורס קיץ על הנוזלים בגוף בשיטת bMC

3-5/7

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות

דילוג לתוכן