השבוע ממש ממש ניסיתי לשלוח את הניוזלטר הזה בזמנו אבל ליוויתי את הבת שלי שקד בטקס בת המצווה שלה וזה פשוט לא התאפשר. אז גם מתנצלת שהשבוע יהיו שני ניוזלטרים (לא נוותר על ראש השנה) וגם זה בעצם גרם לי לחשוב על הנושא…
אחד הדברים שאני הכי אוהבת ליצור זה טקסים. נראה לי שהמהות של טקס היא להביא אותנו לרגע הזה באופן הפנוי והמחובר ביותר. לקדש אותו, ליצוק לתוכו משמעות. טקסים זה דבר שמרתק אותי בין אם מדובר בטקסי חניכה ומעבר ובין אם מדובר בטקסים קהילתיים מסוגים שונים.
החיבור בין היחיד לקהילה בא לידי ביטוי באופן העמוק ביותר דרך הטקסים. אנו שואפים להביא את מי שאנחנו, אולי את השלב שאנחנו חוצים בחיינו, את הרגע המרגש שאנחנו חוגגים או רגע של אובדן ושכול בתוך קהל שיכול לתמוך בנו. בטקסים טובים במיוחד המבנה התוכני של הטקס כמובן חשוב מאד אבל גם למבנה הצורני יש המון משמעות.
בתור מי שעוסקת בתנועה, הצורניות, היא אחד הדברים שמעניינים אותי בטקסים. האם זה במה וחצי גורן? האם מעגל שמישהו נכנס פנימה? האם יש איזו תנועה במרחב? מה נדרש ממי שעובר את הטקס? ואיך הטקס הוא מין צינור שבין היחיד לקהילה שבה הוא בוחר ליצור אותו.
וכמו בכל תחום שאילת השאלות היא מעניינת אותי לא פחות מהתשובות ואולי לכן אני נמשכת ליצירת טקסים בתנועה. אחת הנשים המעוררות השראה עבורי בתחום הטקסים בתנועה היא אנה הלפרין. לאנה הלפרין הייתה תפיסה שלמה על הדרך בה ריקוד ותנועה במיוחד יחד עם קבוצה וקהילה יכולים להביא שינוי חברתי. היא עבדה עם שחורים ולבנים בארה"ב, עם חולים ומחלימים מסרטן וכן עם אנשים בטבע למען הצלת הפלנטה.
בטקס אולי המפורסם ביותר שלה שנקרא The planatery dance הלפרין יוצרת טקס ובו נפגשים אנשים בטבע ויוצרים 3 מעגלים. מעגל אחד עומד ומחזיק את המרחב מעגל שרץ למען מטרה כלשהי ומעגל פנימי שמנגן. מזמינה ממש לחוות פעם את הטקס הזה (מיכל שטרנבך חברתי ושותפתי האהובה מנחה כאלו באזור ירושלים ). החוויה של הביחד, שאני יכול להיו חלק ממשהו שהוא גדול ממני היא נפלאה וכמובן האפשרות להציע נושא שבשבילו 'רצים'- לתת משמעות לפעולה היא נפלאה.
למעשה טקסים שכאלה בעולם הפוסט מודרני, קצת פוסט דתי שלנו מאפשרים לנו לתת מענה לצורך שבעבר היה מתמלא בבית התפילה – בין אם זה בית כנסת, מסגד או כנסייה. איך היום ניתן ליצור טקסים שמאפשרים חיבור לערך עמוק וגבוה ולקהילה משותפת אבל לא בהכרח בהקשר דתי?
בעיני כמובן התשובה היא – דרך תנועה. כבר הרבה שנים שהתנועה נותנת לי גם מענה רוחני בחיים. שאת החוויות העמוקות ביותר אני חווה במרחבים שאני זזה בהם ולכן גם יצרתי את הסדנאות נשים שבהן המהות והנושא יכולים לייצר טרנספורמציה. הטרנספורמציה קורית באמצעות המבנה הטקסי שיצרתי בהשראה אנה הלפרין. כשאנו עומדות כולנו במעגל ועושות יחד תנועה, כשאחת נכנסת ונעה במרכז ועושה חיבור בין מילה לתנועה אנחנו למעשה נכנסות למרחב לימינלי שבין שמיים לארץ שבין מהות לייצירת משמעות. העשייה התנועתית יחד עם הכוונה מאפשרות לדבר להיות בו זמנית מעוגן באדמה וגם ברוח.
עבורי להיות אמא של ילדה שעוברת ברגע זה את שלב הבת מצווה זה גם להתבונן ביופי הזה של טקס חניכה ומעבר שמאפשר לעצור ולהתבונן במה שכבר עשיתי ובמה שכבר אעשה וגם להסכים לעמוד מול קהל ולעשות פעולה שמכניסה אותי ונותנת עדות למה שאני עוברת.
מאחלת לנו למצוא המון רגעי מהות ומשמעות בתוך החיים, לגלות את היופי הנפלא הזה של טקסים ורוח.
ואיזה כיף לחזור לסטודיו… בפוסט הזה שיר שאני מאד אוהבת ורגע כזה שתפסתי את עצמי כשחזרתי שוב לגוף, שוב לבית…
