לכבוד יום ההולדת שלי כתבתי גם פוסט בפייסבוק שאתם מוזמנים בחום לקרוא – הוא קצת חשוף אבל הוא אמיתי ועמוק.
בקצרה, בפוסט הזה אני מסבירה את ההבדל בין תודעת קורבניות לתודעה של בחירה ואיך יכולת הבחירה היא זו שמנטרלת את הקורבניות.
עבורי היכולת לדעת שיש לי בחירה בכל רגע נתון היא גדולה והיא משהו שאני שמחה לשתף בו את תלמידיי ואת מטופליי ובכלל את העולם. זה לא היה לי ברור. בכלל לא, תקופה ארוכה במיוחד. הייתי צריכה להסכים לשנות את התפיסה שלי את המציאות.
הדרך לעשות זאת הייתה דרך הודייה. הודייה על הדברים הקטנים ביותר כמו גם על הגדולים.
בשיעור קונטקט השבוע נתנו מקום לחיפוש של תמיכה. זה כמובן כמעט טכני כשמדובר בקונטקט אבל כשמדובר בעומק הדברים הכוונה היא מצד אחד למצוא דרכים יצירתיות לתמוך ולהציע דרכים לקחת ממך קצת משקל ומן הצד השני לסמוך ולדעת שאם אני אשען את אכן תתפסי אותי. עבורי גם בזה היה שיעור של הודיה.
להסכים להיתמך זה במידה מסוימת מה שהודיה נותנת לי במרחבי החיים. להיתמך על ידי מה שכבר יש וקורה דרך זה שאני מוכנה להכיר בכל. גם בדברים הקטנים …
אז הנה שיר הודייה קטן שיצא לי למען הגוף…
תודה על מפרקי הירך שנותנים לתנועה לצאת החוצה מהמוכר
תודה על פאשיה עמוקה שמאפשרת מפגש גוף לגוף במגע עמוק
תודה על עיניים טובות שרואות אותי כפי שאני
תודה על פה שמספר סיפורי מעשיות ובורא מציאויות
תודה על ידי זהב שיכולות לקחת את המשקל שלי בקלות
תודה על חזה שמזין את ילדיי
תודה על בטן מלאה בכל טוב
תודה על אגן אגסי עסיסי משמח ורוטט
תודה על כפות רגליים שפוגשות אדמה ואימה ומוכנות להמשיך
תודה על אזנים שמקשיבות לשקט
תודה על עצמות חיות מחיות ומגנות
תודה על ראש חושב כבד ומניע
תודה על לב פתוח לרווחה
תודה
