על פעולת ההקטנה הבינלאומית…
יש משהו מאד לא ברור בעיני וסופר אנושי. הנטייה להקטנה. נטייה להגיד – אני לא מספיק טובה, אני לא מספיק____. בשבועות האחרונים אני חוקרת את התופעה גם ברמה האישית וגם אצל תלמידות וחברים. אני מוצאת שהרבה מאיתנו באמת בוחרות ובוחרים במודע או שלא במודע לשים דגש במה שלא עובד, במה שלא מצליח.
אני מכירה את זה. מין שילוב של פחדים, חוסר אונים ותחושה שאם אקח מקום אולי משהו רע יקרה. בשיעורי שיטת "לאבאן" אותם אני מלמדת בתכנית של 'נענע' אנו מסיימות את השנה בפרוייקט מרגש ומיוחד. אנו נוגעות ב'ריקוד שנעשה' וב'ריקוד שלא נעשה'. כל תלמידה מתבקשת לצלם את עצמה ולהתבונן דרך העיניים והכלים של לאבאן בעצמה רוקדת ולנתח.
במהלך הניתוח אנו מגלות מה אנחנו נוטות לעשות ומה אנחנו לא עושות בכלל כמעט. התהליך העמוק הוא שלב היצירה בו אני יוצרת את הריקוד שהוא הבית שלי ואת הריקוד שאני אשמח לחבר לתוך החיים שלי ועדיין לא נמצא שם.
וואו איזה תהליך עמוק ומרגש אנחנו עוברות. בדרך אני נדרשת להתבונן על עצמי ולהיות מנתחת ומתארת אבל בו זמנית למצוא את החמלה, את העיניים הטובות. כמה קשה לנו להסתכל על עצמנו ופשוט לתאר מה שאנו רואות מבלי לשפוט את עצמי. הנטייה הטבעית היא לראות מה אני לא או לראות מה אני "יותר מדי". אבל האמת היא שהתהליך האמיתי מעביר דרך אהבה וחמלה.
כל דפוס שנוצר בדרך הוא אהוב ומשרת אותנו בדרכו. מותר לבקש ולשאוף להרחיב, לשנות ובעיקר לאפשר מרחבי בחירה אבל האמת היא שאין דבר רע וטוב יש פשוט את המגוון. כשהמגוון זמין אני מפסיקה להיות מנוהלת על ידי הדפוסים שלי ואני יכולה להתחיל לשכלל את התגובתיות שלי ואת היכולות שלי בכל מצב.
באחד משיעורי ברטנייף שלימדתי כששוב התגלגלנו הבנתי איך כשאנו מתכנסים לעובר ונהיים קטנים קטנים יש השקעה של המון אנרגיה. זו פעולה אקטיבית. כשאני מפסיקה להתכנס פעולם ההתרחבות קורית מעצמה או לפחות מתחילה. כלומר ברגע שאני מפסיקה להקטין את עצמי אני מתחילה לגדול. עבורי זה שיעור חשוב.
הקטע המקסים הבא של מריאן ויליאמסון, הוא מעט מוכר ואולי אף "חרוש" אבל אני מחבבת אותו במיוחד ותלמידה אהובה הזכירה לי אותו:
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."
