היום בוחרת לשתף באופן די חשוף חלק קטן וערוך לא לפי הסדר מתוך טקסט של מופע שיצרתי לכבוד גיל 40.
מקווה שתהנו:….
לסולו שלי קוראים: ״עכשיו הזמן לבחור״
לפני כמה לילות, בעוד אחת מהפעמים שזוזו קרא לי לישון איתו באמצע הלילה שמתי לב,
אחרי כעשר דק׳ שאני שוכבת לידו, שאני נמצאת באותה התנוחה כל הזמן הזה אבל כל הגוף שלי מוחזק. השרירים מכווצים ובכלל לא בטוח שאני נושמת.ופתאום הרפיתי. הצורה נשארה אותה צורה אבל הצלחתי להרפות את השרירים שעבדו שעות מיותרות.
כל כך הרבה רגעים זה קורה לי , רגעים של החזקה מיותרת והופ רק שניה של נשימה והרפייה והנה הגוף נושם.ואז לאט לאט עוד במיטה של הקטן, מנסה להתרומם… שית, המיטה חורקת. לא נושמת.
תנשמי.
זזה עוד צעד ומושכת את עצמי במין זוית מוזרה כדי להצליח לעבור מעליו. שית, הוא זז.
תנשמי.
וחוזרת חזרה למיטה עם יאיר, האיש האהוב עלי בעולם ונזכרת שכשאני שוכבת לידו אני חוזרת לנשום ולהירגע.
*****************************
מגלה דבר או שניים על קורבניות.
קורבניות זה הדבר הזה כשאת נמצאת במעגל סגור ובו את חושבת שאין לך שום ברירה אחרת. שכל מה שקורה במציאות יכול לקרות רק ככה ואין שום דרך לשנות כלום כי זו גזירת גורל. זה מעניין לגלות שכל מה שצריך כדי לצאת ממנה זה ״רק״ לפתוח את כל האפשרויות.להאמין שיש בחירה.
ברטנייף הייתה אומרת: Well you see, there are many possibilities
אבל מה אם אני לא מצליחה לראות אותן באמת?
אז עובדת…מגלה מכשפות טובות, מגלה הודיות, מגלה כתיבת חזון וזימונים (או איך שתרצו לקרוא לזה) ומגלה שהכוח לשינוי טמון בי.תנועה היא למעשה השתנות במרחב. כשאני נעה משהו בי משתנה בהכרח. ולו רק הצורה הפיזית שלי, המיקום של המשקל שלי, הדרך בה הגב שלי מוטה או מיושר.אז אם רק אביא תנועה אולי הדברים יתחילו לנוע?
*****************************
אבא שלי אומר לי את צריכה למצוא כלים. שיוכלו להחזיק את מה שאת צריכה. מרגישה שצריכה כלים שאוכל לנוח בתוכם וכל הנוזלים שלי יוכלו לקבל את צורתם. כלים שבתוכם הרוח תוכל להרפות והצורה תוכל להתממש.
מבינה שכבר חצי שנה מאז המלחמה אני שוכבת לצד העסק שלי בתנוחה אחת מכווצת ומפחדת לזוז שלא יקרה לו משהו. מפחדת להרפות את מה שלא צריך.
תנשמי.
ושוב בקורבניות חברתי משכבר הימים שכבר חשבתי ששחררתי לחופשי.
*****************************
לסולו שלי קוראיםעכשיו- הזמן- לבחור
המציאות לא בוחרת אותי, היא לא קורית לי, היא לא מפעילה אותי.
לא!כשאני נעה בעולם אני מניעה אותו, אני משתנה ומשנה אותו, אני בוחרת את המציאות. אני פועלת בתוכה יודעת שיש לי אפשרות בחירה אינסופית ואני בוחרת במה שאני כבר עושה. בוחרת במקום הזה, בקורות הללו, ברצפת הסטודיו הרכה. בוחרת ברוח של מה שאני עושה.
מבקשת למצוא את האיזון בין הרוח והחומר שהכלי החומרי יוכל להכיל את הרוח שבי ושרוח היצירה שבי תוכל להתמלא מתוך הקיימות של המימד הפיסי שלצידהלעשות לי כלים.
אני לא כלואה אני חופשית..
מקווה שהמילים פוגשות במה שצריך, אני בהודייה גדולה לכבוד היומולדת הזו על כל הטוב שמתחיל להתממש במרחב שלנו. אני מרגישה שאנחנו כולנו בתקופה כל כך דרוכה ומבלבלת וכל רגע שבו ניתן להרפות ולהתבונן במציאות ולחוש שוב את חויית הבחירה הוא רגע מקודש.
שבת שלום אביטל
ֿ
