האשה שאני רוצה להיות כמוה..

אנה הלפרין עם יד על הלחי

לפני שנה ניתנה לי משימה באחד מקורסי האון ליין שעשיתי (אני קצת מכורה) למצוא דמות של אשה או גבר שהייתי רוצה להיות כמוה. מהצד של הקורס אשר ניסה לעבוד על יצירת המציאות שהיית רוצה עבור עצמך זו הייתה בקשה באמת קצת עמוקה. נאלצתי לחפש דמות שאני לא רק מקבלת ממנה השראה אלא משהו במציאות שבה היא חיה או בדרך בה היא אירגנה את חייה מושך אותי לחיות כמוה.

הייתה אשה שעלתה לי מיד.

אבל נלחצתי, זו אשה רצינית כזו ומי אני בכלל שאחשוב להשתוות לה ולכן יצאתי לי בדרך פתלתלה בעולם המחשבה לחפש מישהי אחרת או מישהו אחר. וכך לאחר כשבוע של לבטים שבתי שוב אל האשה הראשונה שבחרתי. מסתבר שיש משהו מאד חזק באינטואיציה…:)

האשה הראשונה שהייתה לי היא אנה הלפרין. למי שרוצה לקרוא עליה עוד אפשר לקרוא פה ופה.

מאז שהחלטתי שאנה הלפרין היא ההשראה שלי אני פוגשת בה כל הזמן. גם בתנועה, גם בחלום וגם במחשבות. בשבוע האחרון ממש הרגשתי שהיא ״מתגלה״אלי כדי להרגיע אותי, כדי להגיד לי משהו. ניסיתי להבין למה אני חושבת עליה כל כך הרבה השבוע ואכן כשפתחתי את הערך על שמה גיליתי שבעצם השבוע חל יום מותה וזה קצת ריגש אותי.

הלפרין נפטרה בגיל 101 בדיוק לפני 3 שנים ב 24.5.

השבוע באחת הפעמים שכתבתי לי במחברת ממש יצאה לי שיחה עם אנה הלפרין. אני לא אשתף אותה במלואה כי אני קצת מובכת אבל בעיקרי הדברים שיצאו מתוך איזה חלום ומדיטציה הרגשתי שהיא מתגלה אלי כדי לנסוך בי ביטחון. שהיא מגיעה אלי בתקופה שאני כל כך צריכה תיקוף שאני עושה משהו בעל משמעות שהייתי צריכה לזמן את האשה שכמוה אני רוצה להיות.

לחיות בתקופה הזו של המלחמה זה דיסוננס נוראי לכולנו. המחשבה של ״מה אני עושה בעצם עבור מה שקורה לנו״ עוברת אני בטוחה לכולנו בראש ודווקא בתקופות של הרבה עשייה, דווקא אז הקולות הללו תוקפים חזק יותר ובאופן חד יותר. זה קורה גם עם הקולות המקטינים ועם תסמונת המתחזה. הם סימן מעולה שאנחנו בקפיצת גדילה אבל לא תמיד עוזר לדעת את זה…

ובכן עבורי אנה הלפרין מייצגת אשה שידעה שמה שהיא עושה הוא משמעותי ולא פסקה מלעשות אותו בכל תחום ובכל כיוון שבו הלכה. בתור אשה שחיה עד גיל 101 ועוד לימדה כמעט עד הסוף היו לה באמת המון חיים לעשות את הדבר המשמעותי שבו היא האמינה.

יש שטוענים שהיא מחלוצות האימפרוביזציה בתנועה, זו שלמעשה התחילה או המשיכה אחרים בתנועה שיכולה להתאים גם לאנשים שאינם רקדנים. היא הייתה רקדנית וכוראוגרפית. היא עברה מניו יורק לסן פרנסיסקו ולמעשה בחרה לא להיות במיינסטרים הריקודי ובכך איפשרה לעצמה פרספקטיבה. אחד הדברים שהיא אמרה על העולם המחולי היו: ״אם רקדת עם מרתה גרהם נראית כמו מרתה גרהם, אם רקדת אצל דוריס המפרי נראית כמו דוריס המפרי. זו היתה הדרך שבה ניגשו למחול משנות ה-30 עד שנות ה-50. כאשר עברתי לקליפורניה מניו יורק, הבנתי שהגישה ההיא לא נכונה. התחלתי לפתח את הגישה שלי, הרגשתי שיש דרך ללמוד תנועה שהיא נכונה לכל אחד ואחד בכל העולם. חשתי שצריכה להיות דרך לגשת למחול שהיא בעלת משמעות לכל אחד במושגים שלו".

זה היה מאד רדיקלי, בעולם שבו הכוראוגרף הוא ״המלך״ וכל מי שרוצה להיות רקדן צריך לעשות כמוהו להביא קול שאומר לך לפתח את התנועה האישית שלך, את המשמעות האישית שלך. זה כמעט נשמע לנו מובן מאליו בתוך העושר שיש כרגע סביבנו אבל זו ממש לא הייתה התחושה. הגיעו אליה מיטב הרקדנים הבועטים של שנות השישים והשבעים ולמדו ממנה, היא יצרה יצירות פורצות שאפילו גרמו לה להיעצר ולצד המקום המקצועי היא הזמינה את כל מי שרצה לרקוד אצלה על הדק, היא עבדה עם שחורים ולבנים, היא יצרה טקסים בתנועה והיא אפילו דרך תרגול קבוע שהיה לה של ציורי דיוקן ותנועה – גילתה שיש לה סרטן ונכנסה גם לעבוד עם התחום של טיפול בתנועה.

באמת שקצרה היריעה מלומר כל מה שהלפרין עשתה אבל הנה הסיבות שבגללן בחרתי בה כדמות למודל.

היא הייתה עצמאית. היא הייתה אשה עצמאית שיצרה את העבודה והעשייה שלה במו ידיה. האמינה בה ומשכה אליה אנשים שרצו ללמוד את מה שהיא הבינה ולחקור יחד איתה את השאלות שלה.
היא מימשה את החלומות שלה. היא רצתה והאמינה בתנועה בטבע אז היא יצאה לטבע ועבדה בו, היא האמינה בעבודה למען השלום אז היא יצאה עם קבוצות של שחורים ולבנים החוצה ויצרה ביניהם עבודות, היא רצתה לשים סימני שאלה על העולם הקונבנציונאלי אז היא שמה סימני שאלה. היה משהו באישיות שלה ש״עבר לעשייתו״ כלומר, היא לא התמהמהה בדרך. היא עשתה את הדרך.
היא הבינה משהו עמוק על הדרך לרפא את אנשים, קהילות ואת העולם עם תנועה והיא פשוט כל כך האמינה בזה ועשתה הכל כדי לקדם את זה

האמת כשאני קוראת את כל הסעיפים הללו אני קצת נלחצת. מצד אחד זו בדיוק הדרך בה אני רוצה ללכת, אלו הדברים שאני רוצה שיניעו ויזינו את העשייה שלי אבל זה כמובן מאד מאד מפחיד ומעורר גם אימה. איך אני אי פעם אוכל להגיע ולו לעשירית מכל מה שהאשה הזו עשתה?

אז אולי זה קצת מצחיק אבל הדבר שהכי מרגיע אותי זה לא משהו שהלפרין עשתה בצורה יזומה אבל היא חיה עד גיל 101… כמובן שאין לי שום דרך לשלוט בזה אבל אם אני חושבת על זה ככה ואני רגע מתמסרת לחיבור שלי אליה זה אומר שיש לי עוד 60 שנה ליצור! וואו זה כל כך הרבה זמן. אין צורך להיות בפומו, אין צורך לחשוב שעוד לא הספקתי משהו כי בעצם ״הכל עוד לפני…״

מקווה שהיא מעוררת גם בכם כל כך הרבה השראה ואני מקווה שאני אזכה להנציח את שמה בדרך זו או אחרת ובעיקר בענווה גדולה לקוות להגיע לשמינית ממה שהיא עשתה ולהיות מאושרת בחלקי וביכולותיי.

באמת באמת שימים נורא קשים עוברים עלינו. זה מורגש בסטודיו, זה מורגש במרחב, זה מורגש בקושי של אנשים לבחור עבור עצמם לנועה וזה בעיקר מייאש. אני באמת מקווה שמה שאנחנו עושים פה בפנטהריי יצליח להדהד במרחבים אחרים ואם לא זה לפחות שיביא ריפוי ותחושה של טוב אצל מי שמגיע אלינו.

ההסכמה הרביעית בספר ״ארבע ההסכמות״ היא ״לעשות כמיטב יכולתי״ אז אני מרגישה שזה מה שאני עושה וככה אני מתקדמת לאט לאט…

קורים המון דברים משמחים

הקורס של הפאשיה עדיין פתוח להרשמה וקורה בעוד שלושה שבועות. זה קורס מקצועי בטירוף ולא תרצו לפספס אותו. ליאן מגיעה במיוחד במיוחד מהונגריה ואני ממש מציעה לכם.ן להעמיק בקריאה בו! ללאבאן יש עוד 3 מקומות וקורסי הקיץ הכיפים של איילת יקותיאל ושל לנה וקרן זוהר ממש בעיצומם.

וכמובן הדובדבן שבקצפת, תכנית ׳נענע׳ עומדת לצאת לעולם שוב והפעם בפורמט קצת חדש. אז בואו תצטרפו אלינו.

וכמובן זה הזמן לחפש – מי הדמות שהיית רוצה להיות כמוה??

שבת שלום

אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

סדנאות וסופי שבוע

11/09
| 09:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים על הקשר שבין היד ללב
08/10
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים החוקרת את היכולת לשמוט, להיעזב ולראות מה יכול לצמוח.

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

״עולם המים של הגוף״
קורס קיץ על הנוזלים בגוף בשיטת bMC

3-5/7

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות

דילוג לתוכן