מעגל אימהות \ הדס גלעד
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת בַּסָּלוֹן.
הָיִינוּ צְרִיכוֹת לְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם
לָצֵאת לְמַסַּע הַסְבָּרָה עַל הַחֶמְלָה
לְהַזְכִּיר לְכֻלָּם: פַּעַם הֲיִיתֶם תִּינוֹקוֹת. מִישֶׁהִי יַלְדָּה אֶתְכֶם.
אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבוֹת בַּסָּלוֹן
וּמְדַבְּרוֹת עַל חֶבֶל הַטַּבּוּר, חוּט הָעֶצֶב הַתְּמִידִי
עַל הַגּוּף שֶׁלָּנוּ שֶׁהִצְמִיחַ חַיִּים, עַל אָבְדַן הַבְּדִידוּת.
אֲנַחְנוּ אֲחָיוֹת. מִישֶׁהוּ שָׂם אוֹתָנוּ עַל מַצָּע אֶחָד
נִקֵּב בַּנּוּ נֶקֶב, וְהוּא פָּתוּחַ לְכָל הָרוּחוֹת.
אֶפְשָׁר הָיָה לְסָרֵב לִזְכוּת הַמִּמּוּשׁ שֶׁל מְלוֹא גּוּפֵנוּ,
אֲבָל הָאַהֲבָה מָשְׁכָה אוֹתָנוּ לְהִתְנַסּוֹת.
אֲנַחְנוּ אִמָּהוֹת שֶׁל מִישֶׁהוּ.
יֵשׁ לָנוּ יְלָדִים קְטַנִּים שֶׁיְּשֵׁנִים בְּמִטּוֹת.
אֲנַחְנוּ עוֹבְדוֹת קָשֶׁה.
אוֹמְרוֹת גַּם וְגַם. אוֹמְרוֹת לִפְעָמִים אֵין בְּרֵרָה.
מְבָרְכוֹת.
יֵשׁ לָנוּ שָׁדַיִם יָפִים וּפְטָמוֹת בְּמִדָּה שֶׁל פִּיּוֹת קְטַנִּים.
אֲנַחְנוּ עֲשׂוּיוֹת לָזֶה.
אֲבָל גַּם לָנוּ גַּרְעִין עַצְמִי קָשֶׁה
שָׁקוּעַ בְּרַחֲמִים.
הָיִינוּ צְרִיכוֹת לְנַהֵל אֶת הָעוֹלָם
לִבְנוֹת בָּתֵּי סֵפֶר עֲגֻלִּים
לַחְפֹּר מִנְהָרוֹת אֲרֻכּוֹת בֵּין הַבָּתִּים.
הָיִינוּ יְכוֹלוֹת לַעֲשׂוֹת אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה טוֹב יוֹתֵר
אִם לֹא הָיִינוּ עֲסוּקוֹת כָּל כָּךְ
בְּאֵינְסְפוֹר דְּבָרִים דְּחוּפִים.
נדמה לי שאין תקופה נכונה מלהזכיר את השיר הזה של הדס גלעד.
הוא נוגע בי עמוקות.
ההבנה הפשוטה הזו שאם בתור נשים, בתור אמהות היינו מקבלות החלטות הן היו נראות ממש אחרת.
ההבנה שהחמלה עזבה את הבניין ומה שמנהל עכשיו את המערכה זה כוח, אלימות, כעס, אימה ואינספור פחדים.
יש בתוכי את הדימוי החזקה של נשות ליבריה והמנהיגה שלא ניתן לתאר אותה במילים לימה בואי.
למי שלא מכיר.ה את הסיפור. מדובר באחד מהמקרים מעוררי ההשראה הכי חזקים שאני שמעתי.
ובאופן ממש לא מפתיע הוא מתקשר לפורים.
הדברים הבאים הוצאו מויקיפדיה ומעט נערכו:
באפריל 2003 ארגנה לימה בואי מחאה בהשראת אסתר המלכה, שלבשה שק ואפר, אלפי נשים אספו את שערן, לבשו בגדים לבנים, התיישבו בשוק הדגים והניפו את הסיסמה "נשות ליבריה רוצות שלום עכשיו".
בהשראת ליסיסטרטה, הנשים ארגנו שביתת מין, במהלכה מנעו מין מבעליהם בדרישה שיפסיקו את שפיכות הדמים. ב-23 באפריל הסכים טיילור לפגוש אותן לראשונה. בעצרת המונית, עלתה בואי לבמה ומסרה לטיילור הצהרה שחיברו למען השלום והצליחו לשכנעו להיפגש עם מנהיגי המורדים לשיחות שלום באקרה שבגאנה.
הנשים בהנהגת בואי הקימו תנועת הנשים הליברית לשלום וארגנו משלחת לאקרה וחברו לנשים ליבריות ממחנות פליטים מקומיים. עם תחילת השיחות פרסם בית הדין המיוחד בסיירה לאון כתב אישום נגד טיילור באשמת פשעי מלחמה, טיילור נמלט חזרה למונרוביה והאלימות התחדשה ביתר שאת, במקביל להמשך השיחות העקרות בוועידת השלום.
בעקבות פגיעת פגז מרגמה במתחם השגרירות האמריקאית במונרוביה, אשר קטל פליטים רבים, יצרה בואי עם הנשים שרשרת אנושית וחסמה את אולם הדיונים, אשר מנעה מהמשתתפים לעזוב. המחאה הביאה ללחץ בינלאומי ותוך שבועיים נחתם הסכם שלום שהוביל לכניסת כוחות מזוינים בינלאומיים לליבריה, כינון ממשלה זמנית, עזיבתו של טיילור וקביעת בחירות דמוקרטיות…
וואו.
כמה כוח יש לנשים כשהן בוחרות לעבוד יחד.
