כבר תקופה שיש בי שאלה עמוקה- מה מקיים אותי?
מה מקיים אותנו כחברה? כאינדיבידואלים?
המילה מקיים במשמעות של קיימות, במשמעות של גם ממלא ומספק וגם מאפשר חיים בנינוחות ורווחה וגם יכול להתקיים לאורך זמן.
זו שאלה שאני נדרשת אליה בסטודיו יום יום שעה שעה.
עבורי אחת התשובות לכך קשורה בקונספט שבשבועות האחרונים כיאה לתקופה בשנה אני עוסקת בו רבות והוא 'מעגל הסיפוק' זה מונח שקשור לארבע איכויות תנועה שברטנייף (ניתוח ואבחון תנועה בלאבאן) ובוני ביינברידג כהן (BMC) מדברות עליהן. Yield-Push-Reach-Pull
מי שמכיר.ה אותי תקופה יודעת שאני יכולה לדבר רק על זה במשך שעות ואולי לא סתם כבר שנים חוקרת אותן.
איכויות תנועה התפתחותית
כשתינוק נולד הוא בהתחלה רק במצב yield מתמסר, מחכה. מתבונן בעולם אבל ממש בתוך הרפייה פשוטה. השבוע משתתפת קראה לזה נוכחות ערה ואהבתי את ההסתכלות הזו. בהמשך כדי להתחיל תנועה הוא יתחיל לדחוף חלק מסוים בגוף כלפי האם, האדמה ויצליח לשחרר חלק אחר לתנועה. כי תנועה מתחילה בהתנגדות, דחיפה לחומר. כזו שמייצרת בהמשך נפרדות, נוכחות ותחושה של האני. משם יהיה רגע שאותו תינוק חביב ישים לב למשהו וירצה להגיע אליו והוא יתחיל להושיט יד, רגל, מבט. כל הושטה מתחילה מאיזה גרעין פנימי כזה שלוקח שמייצר התחלה של נביטה. ולבסוף יהיה הרגע שבו אם הכל התנהל "כשורה" אותו תינוק יוכל להרפות , לדחוף להושיט את עצמו לכיוון מסוים ואז גם להגיע ולמשוך אליו את מה שהוא רצה. ואז חוויה של סיפוק, של שפע, של קבלה.
הרבה פעמים בתוך המציאות נמצא את עצמנן נמצאים.ות רק באחת מהאיכויות הללו. דוחפים דוחפים דוחפים בלי רגע לנחות ולנשום, או נורא רוצות משהו ולא יודעות איך לדחוף כדי להגיע לשם ולפעמים עסוקים רק בלקבל ולהשיג שאין לדעת אם יש בנו זיכרון לכיוון שממנו הגענו. כלומר בכל רגע נתון ניתן להתקע באחד השלבים ולשכוח שהדרך הנכונה כדי להצליח ולהביא אלי שפע, כדי להצליח לקיים את עצמי קשורה ותלויה בהכרח ביכולת שלי לעבור דרך מחזוריות התנועות הזו. היא יכולה להיות מחזורית כמו מחזור האשה – הרפייה בזמן הווסת, דחיפה בשלב שמתחילה להתהוות התנועה לכיוון הביוץ, הושטה ומלא רצון ופוטנציאל בשלב הביוץ ולבסוף רגע של הגעה וקבלה ברגע שאחרי של לפני עוד ווסת. אפשר להסתכל על זה בעונות השנה והכי חשוב בתוך העונות הפנימיות שלנו בתוך הביוגרפיה האישית שלנו..
כרגיל עבורי התרגול בסטודיו הוא רק הצצה לחיים האמיתיים ובזכות הזמן שאני בוחרת להשקיע בסטודיו בהבנה של החלקים הללו בי אני זוכה לפתח אותם ולהתפתח איתם.
זו קיימות עבורי כי היא מחזורית, היא מאפשרת.
לקריאה קצת יותר מעמיקה בנושא הנה מאמר שכתבתי ב"גוף ידע נענע"
בפנטהריי השבוע יש התהוות חדשה שקורית מתוך ההתבוננות שלי על המחזוריות שלנו כמקום. יש רגע להרפייה, להתבוננות ועשיית מקום. אני כבר מזהה לאן המקום רוצה לצמוח , צריכה להבין את מה צריך לדחוף ולאיזה כיוון וכבר רואה רגעים של פירות שמגיעים ועוד יגיעו.
איזה כיף להיות חלק מכזו מעגליות… ובעיקר לדעת להקשיב לה.
השבוע הסטודיו בהרפייה למה שיש, לשיעורים המשמחים, ליופי של התנועה.
