השבוע התקיימה סדנת ׳עם יד על הלב׳ לנשים. כמו כל אחת משלושת הסדנאות החד פעמיות שיצרתי בשנים האחרונות גם היא תמיד ממשיכה להיות רלוונטית.
במפגש השבוע שוב התבוננו בלב ובאופן שבו הוא מלופף וכיצד המבנה שלו מהווה השראה לתנועה שלנו בעולם.
התמזל מזלנו ולסדנה הגיעה מיכל ירקוני שאם אתם לא מכירים את פועלה עכשיו זה הרגע להיכנס פה ולקרוא עליה.
מיכל עושה הרבה דברים ביניהם עבודה עם פוסט טראומה דרך יוגה תרפיה ועוד אבל היא גם מורה לשיטת BMC ולמדה עם בוני ביינברידג כהן מייסדת השיטה שלעוקבים נאמנים בניוזלטר הזה תהיה כבר מוכרת.
אני מאד אוהבת את ה BMC ובגלל שבוני הייתה תלמידה של ברטנייף אותה למדתי לעומק אני מרגישה שכל מה שהיא מביאה מאד נוגע לי ועם השנים אני לומדת עוד ועוד מהחכמה שלה.
ובחזרה למיכל לסדנה ולהבנה העמוקה שגיליתי וממש ריגשה אותי!
לאחר שהתבוננו במבנה הלב והתפעלנו מיופיו ומהספירליות בבלתי נתפסת שלו מיכל סיפרה שבתור עוברים ה״לב״ שלנו (או מה שיהפוך להיות הלב שלנו ) ממוקם מעל ה״ראש״ שלנו (או מה שיהפוך להיות הראש שלנו) ואז יש רגע שבו העובר עושה מעין תנועה של הרכנה של הראש והלב מתיישב במקומו.
וואו כששמעתי את זה משהו בי התמלא דמעות מעצם התיאור היפהפה ואז התחלתי לנוע את התנועה הזו.
תנסו לנוע קצת את תנועת הרכנת הראש? מה אתם מרגישים? איזה תחושה פיזית זה מעורר בכם? מה המחשבה שעולה?
כשאני נעתי באותו היום עם תנועת הלב הספירלית שלי מדי פעם התווספה תנועת הרכנת הראש והרגשתי ענווה, תחושה של התכווצות אבל גם מין השלמה, עלתה בי מחשבה על הורדה של הכבוד שלי, הנמכה של עצמי וכן איזו תחושה של הסכמה להיות אני.
זה גרם לי להרהר ברעיון של זיכרון גופני ראשוני. בהבנה שיש תנועות שאנו ממש יכולים לשאת משלב מאד מאד מוקדם בעוברות שלנו ועדיין לקיים אותם היום. זה גם העלה בי את ההבנה האוניברסלית הרב תרבותית של כזה זיכרון. אני מניחה ואולי אני טועה שכל אדם בכל מקום ירגיש את מה שתיארתי (במינוחים שונים ודיוקים קצת אחרים) בעת הרכנת הראש. נדמה לי שזו תנועה מאד אוניברסלית וייתכן שחלק ממה שהופך אותה לכזו זה לא רק עצם ההנמכה של הראש למול אדם אחר אלא אותו זיכרון שקיים אצל כולנו ב-DNA.
שבת שלום.
אביטל
