אנחנו מתהלכים בעולם חסר הגיון. כמעט כל מה שקורה סביבנו במיוחד במדינה בה אנו חיים הוא באמת בלתי נתפס. כמה פעמים אתם מוצאים את עצמכם מתבוננים במשהו שקורה ואתם חושבים שאתם לא אמורים להיות בסרט הזה ולא ברור לכם איך נכנסתם אליו?
בתרגול של ג׳אם קונטקט אהוב עלי שנקרא ה "אנדרסקור״ ננסי סטארקס סמית׳ (שיצרה אותו) זיהתה שלב שקורה תמיד בג׳אם קונטקט אימפרוביזציה שנקרא Gap. זה השלב הזה שבו את בתוך המרחב. אנשים זזים סביבך, את מבינה מה קורה אבל את לא ממש מצליחה להבין איך את קשורה לסיטואציה הזו. מה את אמורה לעשות עכשיו. כאילו נפערה תהום, או נפתח פער (נפערה ופער! הן קשורות!!) ואת בצד אחד והמציאות הג׳אמית בצד השני.
כשעומדים בארה״ב (ובעוד מדינות) ליד רכבת יש מין פס רחב שכתוב עליו "Mind the Gap". אני לא יודעת להסביר למה אבל במשך שנים המשפט הזה משך אותי. הייתי קוראת אותו ומנסה להבין מה הם רוצים לומר לי. וזה מסוג המשפטים שנמצאים במרחב וחודרים לתודעה כי את רואה אותו כל הזמן שוב ושוב. לפעמים זה היה מתנגן לי במוח ולא מרפה.
אני יודעת שבעצם הם אומרים "שימי לב לרווח בין המדרכה שאת עליה לבין הרכבת שאת עומדת לעלות עליה שלא תיפלי". וזה כמובן הפשט של הדבר. אבל אני ממש נגנבת מהמילה מיינד. והרבה פעמיים תהיתי לעצמי באיזה פרשנות של מיינד אני עוד יכולה להשתמש. להתייחס לרווח הזה? להכניס אותו למיינד שלי ולראות איך הוא מתפרש? ובכלל Gap במובן של רווח יכול גם להיות איזו מין קפיצה קוונטית כזו ואז להכניס אותה למיינד זה בכלל הוראה רוחנית :).
זה מצחיק לפעמים לחפור במחשבות של בני אדם ולראות עד כמה רחוק ניתן ללכת. ובכל זאת הבוקר כשהכנתי את השיעור של האנסמבל רציתי להזכיר להם את אותה אפשרות שננסי קראה לה Gap בג׳אמים של קונטקט ויצא לי המשפט (בעצמי בראשי) ״Mind the gap״ ואז זה היכה בי. שנים של חפירה במשפט פתאום קיבלו איזו בהירות.
לשים לב לפער. ההצעה של ננסי כשהיא הציעה לתת שם לרגע המוזר הזה הייתה שברגע שיש לו שם יש לו קיימות בעולם. כלומר יש פער. כשאנחנו מנסים בכוח לטשטש את הפער או להתעלם מהפער או אפילו לסגור את הפער אנחנו לא נותנים רשות לאותו רגע סופר אנושי וכמעט קיומי של כולנו שבו אנחנו מרגישים פער בין מה שקורה סביבנו לבין איפה שאנחנו. לפעמים זה רגע ולפעמים זו חווית חיים. אבל כשיש לנו רשות לשהות בה ולדעת שהיא חלק מהסיפור, היא חלק מהעניין, חלק מהחבילה שלנו בעולם הזה אז אולי אולי משהו בה יקבל תיקוף וממשות ואפילו יעבור הלאה ופתאום נדע בדיוק איפה אנחנו ומה בא לנו לעשות עכשיו.
יש לי תחושה שהוגה המשפט במרחב הציבורי לא תכנן להביא רעיון עמוק או אינטלקטואלי והוא התייחס אליו באופן פונקציונאלי במיוחד. אבל נדמה לי שלא סתם המשפט הזה היה חופר לי בראש כשגרנו בארה״ב או כל פעם כשאני בשדה תעופה. כאילו עצם המשפט היה שולח אותי מעבר לרגע למציאות קצת מקבילה ובה מיד נוצר איזה פער ביני לבין המציאות. במובן מסוים כל המקומות בהם ראיתי את המשפט (והוא בטח גם במקומות אחרים) זה מקומות של ״זמן מעברי״ כשאני עוד רגע עולה לרכבת, עוד רגע מגיעה לשער בשדה או נכנסת למטוס. כל הרגעים האלה שבהם יש רגע של מרווח, פער בין מה שהיה לבין מה שיהיה וכמה חשוב ברגעים האלה To mind the gap… להכיר בו, לדעת שהוא קורה ולהסכים לשהות בו אפילו ולתת רשות.
אז בפעם הבאה שהתחושה הזו עולה בך, זה הזמן לתת הוראה למיינד – שים לב לפער. אל תטשטש אותו, אל תמהר לפתור אותו. רק תשים לב…
הבטחנו שכבר ניתן פרטים – אז ב6-9.4.25 ה״אינטנסיב המחולי״ חוזר! הפעם עם קרן זוהר ועם אוליביה קורט מסה. וזו הולכת להיות חגיגה רצינית! כבר שבוע הבא יהיה לנו את העמוד אבל אם אתם רוצים לדעת עוד פרטים תכתבו לנו חזרה!
הרבה א.נשים מתחילים ומתחילות להתעורר לקראת הימים המתארכים ומבינים ומבינות שהגוף מבקש תנועה וזה הזמן לתת לו אותה. רוב הדברים בסטודיו הם שנתיים אבל שיעורי הערב פותחים את השער להצטרפות בסמסטר ב' וזו ההזדמנות שלכם! בואו לרקוד!
אמן שהמציאות שלנו תייצר לנו הרבה פחות פערים להתמודד איתם ושכל כל מי שצריך לשוב הביתה ישוב ושכל יושבי המרחב שבו אנו חיים יוכלו לחיות ברווחה ובשפע.
שבוע נפלא
אביטל
