השנה שעברה והשנה שעוד נכונה לנו

יש ציטוט שאני מאד אוהבת של אברהם לינקולן שאומר
"הדרך הכי טובה לחזות את העתיד היא פשוט ליצור אותו."
אני אוהבת אותו כי בהרבה מובנים אני מרגישה איך יום אחר יום שעה אחר שעה זה מה שאני עושה בסטודיו וזה מה שאני מאחלת למדינה שלנו. שנצליח ליצור את העתיד שאנחנו מדמיינים, רוצים , חוזים.

את הטקסט הזה התחלתי לכתוב לפני המתקפה על איראן, אחרי החיסול של נסראללה ולפני השאלה איך ייראה ראש השנה.

רציתי לכתוב ניוזלטר חיובי כי כמו שלינקולן אמר,  במקום לדמיין ולשער ולהטיל אי אלף ספקולציות על מה יהיה, עדיף להתחיל לחיות עכשיו לפי מה שאני רוצה שיהיה.

לפני שנתיים בדיוק בתקופת החגים כתבתי את
הניוזלטר הראשון שלי . הוא נכתב רגע לפני פתיחת פנטהריי ויצקתי בו את כל הפחדים, השמחה וההתרגשות של מקום חדש. בשנה שעברה מיד אחרי החגים כבר קבענו תאריך לחגוג יומולדת שנה לפנטהריי. המוזיקאים היו מוכנים, הפלייר כבר הופץ ואפילו כבר קניתי כיבוד ואז נפל עלינו המאורע הכל כך נורא של השביעי לאוקטובר באותו יום שמחת תורה ארור.

השנה אני מרגישה מפוקחת. לא קבעתי תאריך לחגיגה, זה הרגיש מוזר לחגוג כשהכל כל כך נורא. לנהל עסק עצמאי כל כך צעיר תחת מלחמה זה מאבק תמידי שדורש שוב ושוב לקום בבוקר ולהאמין .

אז לא, השנה אני לא בהתרגשות, השנה אני לא בחגיגה, השנה אני מפוקחת. אבל להיות מפוקחת עבורי זה אומר להתקדם בעיניים פקוחות לרווחה לעבר כל מה שיכול לעשות לנו טוב יותר. לפקוח עיניים זה אומר לקחת אחריות, להגיד אני כאן ואני ממשיכה לעשות את מה שאני יודעת לעשות . להניע תהליכים, לנוע עם אנשים, להיות בקשר עם התנועה והגוף ופשוט להמשיך הלאה.

לא לצפות לתשואות רמות, לא לצפות לזיקוקים אבל כן לדעת שלפקוח עיניים הכוונה היא דווקא להאמין שאפשר אחרת . 

ובאופן פקוח שכזה אני רוצה לומר תודה על השנה הזו. זו הייתה שנה קשה ומאתגרת ובד בבד מרתקת ומתגמלת. אני מרגישה צורך לחבק את עצמי ולומר ״עשית זאת״ צלחת אתגר בלתי אפשרי ועמדת בו. 

אבל מי כמוני יודעת שלבד זה לא עובד אז הנה סיכום קל של השנה שהייתה בפנטהריי והא.נשים  שעומדים ועומדות מאחורי ההצלחה הנפלאה הזו. 

אז קודם כל קצת נתונים שהיממו גם אותי 😉 
בשנה האחרונה  היו סך הכל 158 ארועים במרכז! ביניהם 45  חמשושים/סופשים, 5 תכניות שנתיות , 7 שיעורי ערב, שני מחזורי קורסי תעודה , 50 ערבי אקסטטיק, ג׳אמים וריקוד חופשי, 2 קורסי קיץ וקורס בינלאומי אחד וסך כל התלמידים והמשתתפים שעברו במרכז קרוב ל 500 ! (וזה רק אלו ששילמו לנו ולא לשוכרי משנה )

כל זה לא מתאפשר בלי העבודה המדהימה מאחורי הקלעים של צוות פנטהריי המדהים:
תמר שפירא שמנהלת את השיווק והפרסום בסטודיו והאחראית הלאומית להרגיע אותי בכל רגע נתון 
שקד אלמוג שמנהלת את האדמיניסטרציה והתחזוקה של הסטודיו שבשם כולל זה בעצם להציל את חיי ולעזור לנהל את המקום הזה 
מאיה קורן וולר שאחראית לחזור לכל המתעניינים והמתעניינות שלנו ויש לה עיניים טובות ומלא רעיונות מעולים 
וטל חתוכה שמנהלת את האתר המהמם שלנו ובגדול עושה כל דבר שקשור לתקשורת עם מערכות מורכבות 

מעבר לצוות הנפלא הזה השנה לימדו מורות ומורים מדהימים בסטודיו ביניהם: מיכל שטרנבך חברתי הטובה ושותפתי לתכנית נקודת מגע, עלמה מריה סימון שהגתה והלכה איתי יד ביד בהקמת נענע ותמכה מאד בהקמה של פנטהריי, ליאן האן שהיא כבר שותפת בית בחזון ליצור עוד ועוד אנשי תנועה וסומטיקה , לנה פלד, גליה צור, קרן זוהר, אור אבישי, ניצן לדרמן, איילת יקותיאל, ענת בן ליש, מילכה ליאון , רשל צחור, אסתר גייגר , קרן סטאד, דניאל רם, זיו צחר ברקין, מירי גינת, עינת גנץ, רויטל גל, מורן הראל ועוד המון שוכרים שלימדו ועשו דברים נפלאים 

תודה לשוכרים שהם כבר שותפים בבית הזה : נשות somatic body – קריסטין קול וניצן לדרמן שעושות מהפכה בתחום וכן מייצרי ערביי הטרייב המדהימים שקד גור ואיתיתה שלהם יש קהל מעריצים שרוף.

הייתה שנה שהיא הוריקן ועל אף
ולמרות הסערה הצלחנו לייצר מקום של שפיות. אולי אפילו היינו לפעמים עין הסערה והסכמנו לתת לעולם להסתחרר סביבנו בזמן שאנחנו הסכמנו לשהות ולעצור וגם להשתנות.

אני מאחלת לכולנו שקט בחג הזה 
שלווה בשנה הזו 
ובעיקר שכל החטופים ישובו הביתה והחיילים ישובו לביתם 
בלי זה כל מה שנעשה מרגיש חסר 

ומסיימת בציטוט שראיתי בפייסבוק אתמול וממש תפס את ליבי

‎״הַשָּׁנָה לֹא הוֹלֶכֶת
‎הִיא גַּם לֹא בָּאָה
‎זֶה אֲנַחְנוּ
‎שֶׁהוֹלְכִים
‎מִמֶּנָּה וְאֵלֶיהָ.
‎הַשָּׁנָה גַּם לֹא יְכוֹלָה
‎לִהְיוֹת טוֹבָה
‎רַק אֲנַחְנוּ״

‎קרדיט: שושי נרסון נורדמן