מה הכי מגביל אותך?

אשה נשענת על הזרוע ושולחת רגליים באויר

באנו לעולם הזה עם גוף. ואנחנו לא מפסיקים להילחם בו…

באופן פרדוקסלי, כחברה, אנחנו מצד אחד מקדשים את המוח, מעריצים מקצועות שבהם עיקר העבודה קורית בישיבה מול מסך ונותנים מעט מאד תשומת לב אמיתית למה שקורה לנו מתחת לגבות, אולם מצד שני אנחנו לא מפסיקים לעסוק במגבלות של הגוף שלנו.

אנחנו לפעמים משפיטים אותו וממשטרים אותו כי הוא לא מספיק רזה/גבוה/יפה. אנחנו מתאפרות ומורידות שיער כדי להימנע מכתמים, קמטים וכל דבר שחלילה לא נראה מדהים במבט ראשון. אנחנו קונים מחטבים שניראה יותר חטובים, בשמים שנריח יותר טוב ושמים משקפיים כדי שנוכל לראות.

גם בעולמות הספורט והמחול המקצועי אנחנו נראה לא מעט פעמים רקדניות שמנסות להתעלות מעל כוח הכבידה ולרחף או לרקוד בתוך נעל שכואב לשהות בה לשנייה. אנחנו נראה אתלטים שלוקחים סטרואידים כדי שיוכלו לרוץ מהר יותר וכאלו שמנסים לשבור את השיא שלהם פעם אחר פעם.

על אף שמדובר בעולמות מאד שונים, נראה לי שבעצם יש פה תופעה מאד דומה.

אנחנו כבני אדם, ממשיכים לסרב להכיר בכך שנולדנו והתממשנו בתוך גוף. ככזה הוא תמיד תמיד יהיה מוגבל. למעשה אפשר לומר שלעבוד עם הגוף זה בעצם לעבוד עם מגבלה.

זה לא סתם שהמילה מגבלה והמילה גבול קשורות. הייתי נורא רוצה להצליח לעוף אבל ברור לי שבגלל שאני בעל חיים מסוג בת אדם לא נולדתי עם כנפיים ואני לא יכולה לעוף. הייתי ממש רוצה לנצח את המטריקס ולהיות מסוגלת לא לישון אבל אני בעל חיים וככזה גם אני חייבת לישון על מנת שהגוף שלי יוכל לתפקד. הגוף שלנו שוב ושוב מציב לנו את הגבולות שלנו בתוך המבנה ושוב ושוב אנו נאלצים להודות שאנו מוגבלים, שאנחנו לא כל יכולים.

התסביך האנושי שבו אנו מנסים לנצח את המגבלה הזו שהיא הגוף ולשחק אותה אלוהים הוא כנראה הדבר שגורם לנו הכי הרבה סבל ולו רק כי לעולם לעולם לא נוכל להילחם באמת במגבלה הזו. לא משנה כמה ניתוחי פנים נמציא, אנחנו נמשיך להתקמט ולהזדקן, לא משנה כמה מכשירים מטורפים נבנה כדי לעבור את האוקיינוס עדיין נהיה תלויים בהם כשהם יתרסקו ולא משנה כמה ננסה להכפיף את הגוף לרצוננו בסוף הוא יעשה רק את מה שהוא באמת יכול או יתמרד ויתחיל לתקוף את עצמו במחלה אוטו אימונית.

 חשוב לי לומר שאני לא חושבת שאסור לנסות להתמקצע ולשכלל את הגוף הזה שקיבלנו. אני חלילה לא מציעה שנשב ולא נזוז ואני גם לא בהכרח מבקרת כל נסיון לנסות להשפיע עליו מבחוץ אבל בפתח הפסח הזה חשבתי לי שגאולה אמיתית תגיע כשלאט לאט נוכל להקשיב למגבלה של הגוף שלנו, לאהוב אותו ולקבל אותו.

אני מאחלת לנו שהגאולה תגיע כשנסכים לנוע ולרקוד מתוך רצון אמיתי וכנה, שנעוף כלפי מעלה כי התנועה לקחה אותנו לשם, שנאהב את עצמנו ואת היקרים לנו מתוך המגבלות שלהם, דווקא בגללן ולמרות שהן קיימות ואני מאחלת גאולת הנפש וגאולת הגוף, שהנפש תשהה במרחב בריא ואוהב ושאנו נזכה להתחדש ולחדש את גופנו בתוכנו.

לשווק את הקורס של לאבאן ברטנייף זה עבורי ממש מסע ואני פשוט פוגשת שוב ושוב את התשובות דווקא בחומר הזה שמסכים לראות בעיניים פקוחות את מה שהגוף יודע ויכול לעשות. פתחנו תאריך חדש לעוד סדנת מבוא והכרות אחרונה בהחלט ב 1.5! בואו להכיר ולראות. והשבוע עוד קורס קיץ מהמם כבר מפורסם עם כל הפרטים. מיד אחרי הפסח תתחיל ההרשמה להכל!

שיהיה חג שמח, ממלא ומעצים.

שכולנו נצא לחירות אבל במיוחד שכל אהובנו שנמצאים בתוך הגיהנום יזכו להיגאל משם ושאנו נוכל להתחיל וללקק את הפצעים.

שבת שלום

אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

סדנאות וסופי שבוע

11/09
| 09:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים על הקשר שבין היד ללב
08/10
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים החוקרת את היכולת לשמוט, להיעזב ולראות מה יכול לצמוח.

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

״עולם המים של הגוף״
קורס קיץ על הנוזלים בגוף בשיטת bMC

3-5/7

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות

דילוג לתוכן