הקטע הבא נולד עוד לפני פסח כשההפגנות היו בשיאן ורגע לפני שיצאתי לחופש. אבל החופש כל כך בלבל אותי שהוא מעולם לא נשלח… באופן לא מפתיע הוא עדיין מתאים!
מכירים את המשפט הזה שאומרים לילדים חסרי רצון – "זה לא שאתה לא יכול… זה שאתה לא רוצה…"?
בתקופה האחרונה אני הולכת הרבה עם שתי שאלות שאלת הרצון ושאלת היכולת.
הן מלוות אותי בכל מיני מצבים ושמתי לב שזה מאפשר לי קצת שקט כשאני מבדילה בין שתי האפשרויות.
זה קורה לי הרבה כשאני נמצאת ברשתות החברתיות ורואה משהו ממש מגניב שחבר.ה עושים. יש רגע כזה שאני אומרת וואו זה כל כך מרשים/ מעניין/ מעורר קנאה (כן גם זה רגש שעולה) ומיד אחריו עולה איזו מחשבה- גם אני יכולה לעשות את זה!
ראיתי השבוע חברה שהעבירה סדנה לנשים והשתמשה בתנועה ובלאבאן וחשבתי לעצמי יואו זה באמת רעיון מדהים ובאמת משהו שאני ממש יכולה לעשות. והמוח כבר רץ והדמיון מתקדם קדימה ואני רואה איך אני אפיץ את ההרצאה, מה יהיה הנושא ועוד ועוד…
ופתאום נעצרת ושואלת את עצמי, מממ… אבל אז מה אם אני יכולה, האם אני באמת רוצה את זה? כשעצרתי בדוגמה הנוכחית התשובה הייתה באופן די בהיר -לא! זה בכלל לא הכיוון שלי, לא המהות, לא המטרה שלשמה הגעתי. זה מדהים שזה קורה בעולם אבל זה ממש לא הייעוד שלי.
זה נעים שאני יכולה לעשות הרבה דברים אבל זה הרבה יותר מרגיע להיזכר שאני לא צריכה לעשות את כל מה שאני יכולה אלא רק מה שאני רוצה… במידה מסוימת המשפט ההוא שאנחנו אומרים לילדים הוא קצת פרדוקסלי כי הם באמת לא רוצים… והאמת לא ברור מה תהיה הדרך לעורר בהם את כוחות הרצון.
הצד השני של המטבע הוא צד יותר מתסכל. מה קורה כשאני רוצה דברים אבל אני לא יכולה. לא יכולה כי ילדים, כי משפחה, כי עבודה. לא יכולה כי מצבי הפיסי לא מאפשר, כי עוד לא מצאתי את האחד, כי מצבי הכלכלי לא מאפשר… כל כך הרבה דברים שאנחנו רוצים לא בהכרח ניתן להשיג באותו הרגע ולהגיע אליהם כי אנחנו בעצם לא יכולים.
גם עם השאלה הזו אני מתהלכת בשבועות האלה ושמה לב לכל הדברים שאני כבר רוצה שיקרו ועדיין אין לי את היכולת לקיים אותם. זה מתחיל מקטן כמו למצוא זמן לנקות לפסח וממשיך בעומק לשינוי מהותי בתזונה.
ביום חמישי לפני פסח בתכנית לנשים- 'אמנות הגילוי בתנועה' – התבוננו רבות בספירלה. ואחד הדברים החזקים שהבנתי היא שספירלה דורשת אמונה. אמונה שכשאני אתחיל תנועה בנקודה קטנה בקצה של הזרת היא לאט תעבור ותגיע ותניע את הקצה השני של הגוף ואף תשנה אותו.
לפעמים נקודת הרצון, האחיזה בו, ההתכווננות מתחילות את התנועה ומשם צריך פשוט להאמין שאני עושה תנועה והתנועה הזו היא משמעותית ויש לה יכולת לשנות את היכולת שלי. זה מרגיע אותי כי אני עושה בעצם את כל מה שאני יכולה במצב הספציפי הזה. נותנת לאמונה לקחת ולכוח הרצון להניע ולשנות את מה שמגביל את היכולת…
בתקופה האחרונה קרו דברים במדינה הזו שמטלטלים ומערערים ואולי גם מייצרים תנועה – מוקדם מדי לומר. אבל אני חושבת שבכל מקרה הם דורשים אמונה. אמונה בספירלה, בכוחה של תנועה ובידיעה שיש תנועה מעלה מעגלית וחזקה!
זהו, פסח מאחורנו ועכשיו יריית הפתיחה לרבעון האחרון של השנה מתחיל ואחריו קיץ מבורך… שבוע הבא סוף סוף חוזרים לרקוד בחמישי, הסופשים חוזרים, אחרי יום העצמאות קורס קונטקט מתחילים וכמובן ההרשמה לארועי הקיץ מתחילה.
והכי חשוב אולי – החלה ההרשמה ל'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ' בית הספר שלנו!
טריגר- יהיה אדיר!
שבוע נפלא של רצונות ויכולות והלימה ממש נעימה ביניהם
אביטל
