כל שנה אני לוקחת על עצמי את טקס שבועות.
זה התחיל לפני כמעט 11 שנים קצת אחרי שעברנו לחנתון ומאז קרה כמעט כל שנה עם הפסקה ארוכה בחו״ל .
זה אף פעם לא נוח וזה תמיד בשלב סופר מעיק בשנה עבורי.
בעבר עבדתי עם צוות גדול ועם השנים זה נהיה כמו ארוע בוטיק . חברה טובה על התפאורה , אני מחזיקה את החלקים האמנותיים ומדי פעם עוד מישהי מצטרפת.
בשנים האחרונות הריקודים נהיו יותר ויותר גדולים ומשמעותיים ושקדי שלי לוקחת בהם חלק פעיל והשנה רק בזכותה החלטתי לא לוותר. היא יצרה לפחות שניים מהריקודים ואחד לימדה לגמרי בעצמה.
זה כל פעם ממש תענוג לקחת אנשים ונשים בכל הגילאים שהריקוד ההוא לא השפה שלהם ולעשות איתם תהליך מזורז כזה, אבל השנה עמדה השאלה איך עושים את זה? רציתי להנכיח טקסיות ואת היכולת של תנועה להיות תפילה והנה מה שהקראתי ביום שלישי:
"כשיש חס ושלום דינים על ישראל, על ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינין" הקטע הזה לקוח מליקוטי המוהר״ן של רבי נחמן.
ובתהילים דוד המלך אומר "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה"
ולבסוף בספר הכוזרי כתוב "דע כי הריקוד הוא עבודה לאלוקים והדבקות בו"
בשנה הזו היה לי מאד קשה להבין איך נעשה ריקוד לשבועות. כל מה שהיה ברור מאליו נעלם ופתאום נותרה שאלה – האם זה לגיטימי? 
בתור מי שזו פרנסתה אני באמת מאמינה שדווקא כשקשה לשמוח, כשבלתי נסבל לחשוב בכלל על לנוע, דווקא אז לרקוד, להניע את האנרגיה, להביא את המתקת הדין על ידי הריקוד ומחיאת הכף.
השנה נשלב בין הריקודים הרגילים והכיפים לבין הידיעה שאנחנו גם יכולים ויכולות לשאת תפילה באמצעות הגוף. ״
ואז לימדתי את הקהל המתוק תנועות ובסוף מחרוזת השירים שעברה בין שירים מקפיצים למחאתיים הגענו לתפילה ״שובי אלי שובי אלינו בשבילך בשבילנו״ וכל הגילאים וכל הקהל רקד יחד והחזיק תפילה…
קשה לי לומר למה כדאי לרקוד עכשיו בלי שזה ירגיש שאני מנסה למכור למישהו משהו אבל בחג הזה כשלא ״הרווחתי״ כלום, ראיתי (כמו בסטודיו) את ההשפעה הישירה של הריקוד, את ההתרגשות של מי שהתכוננ.ה לעלות לרקוד, את חווית ההצלחה ותחושת היציאה מאזור הנוחות ובעיקר ראיתי את התפילה.
תרגיל לבית-
אני מזמינה לפנות כרבע שעה ואולי יותר ולשים מוזיקה שיש בה עבורך אלמנט של תקווה ותפילה. זה הזמן לתת לידיים ו/או לרגליים להתחיל תנועה. קחו רגע להרגיש איזו תנועה מתהווה ומתי יש לה התחלה וסוף ואז תתחילו לחזור עליה. פעם אחר פעם את אותה התנועה שמצאה אותך. אולי זה יהיה קצר ואולי זה יהיה משהו ארוך אבל אל תוותרו על החזרתיות על החוויה של החציבה באדמה…
אמן שזה מזיז משהו בעולמות של מעלה וגם בעולמות של מטה
זה לא פשוט לנהל פה עסק תחת מלחמה אבל אנחנו עושות כל מה שניתן. ׳נענע׳ כבר בפתח והשבוע ושבוע הבא ארועי סיום ומיד שבועיים אחר כך כבר ימים פתוחים. עקב לצד אגודל… סגור פתוח סגור פתוח סגור פתוח… ולצד נענע עוד מקומות בכל קורסי הקיץ הולכים ונתפסים ואנחנו מחכות לכן ולכם שתצטרפו!
שתהיה שבת של שלווה ונחת והרבה תפילה בתנועה.
אביטל
