״כל שנה ושנה מוריק הדשא

ועולה החמה ויורד המטר

כל שנה ושנה אדמה מתחדשת

מלבין החצב ומזהיב ההדר

כל שנה נולדים אנשים לרוב

לדמעות ולצחוק, לאחוה ושינאה

יש מישהו הרוצה רק טוב

גם השנה…״

(גם השנה, לאה גולדברג)

כיצד מתרגלים את התחושה הגופנית שאנחנו חלק ממערכת אקולוגית המורכבת ונובעת מיחסים, ולמה דווקא קל להבין זאת בפשטות יתרה בגוף, תנועה ופעולה?

אקדים לספר כי למדתי אצל מורה מיוחדת במינה ששמה פנינה הוניגמן שהיתה מורה לטאי-צ׳י ומחול. בעוד שילוב של אמנויות לחימה ותרגול עקרונות מתוכן אינו זר לעולם המחול, נדירים המורים שפגשתי אשר הצליחו לתרגם בצורה כל כך בהירה את עקרונות הטאי-צ׳י לטכניקת המחול. עקרונות הטאי-צ׳י נובעים מהתבוננות על המערכת האקולוגית ודרך הטבע. על פי פק (1990), השם 'טאי צ'י צ'ואן׳ – T'ai- chi Ch'uan – משמעו- "הציר העליון"

. ה׳טאי צ'י׳ מתואר כציר שיש לו שני הביטים: 'יין' ו-'יאנג׳ (Yin & Yang)  המייצגים את החלוקה הזוגית של הדברים כפי שאנו פוגשים אותם במציאות וביומיום: אור-חושך, קשיחות-רכות, זכר-נקבה, לילה-יום ועוד. הציר העליון מתייחס לנקודה בה שני הצדדים מתאחדים ויוצרים ציר אחד. אמנות ה׳טאי צ'י צ'ואן׳, חושפת את איכויותיהם של ניגודים אלה  ואפשרויות המיזוג ביניהם, על מנת ליצור איזון והרמוניה. על פי חסידי ה "טאואיזם" (Daoism)  זוהי דרך פעולה המקבילה לחוקי הטבע.

טאי-צ׳י ופרמקלצ׳ר- שתי גישות השואבות את עקרונותיהן מהתבוננות בטבע (על פרמקלצ׳ר עיינו בפוסט הקודם- פרק א׳). טאי-צ׳י הוא תרגול גופני, נפשי ואף רוחני במרחב הבינאישי, פרמקלצ׳ר מחברת אותנו אל המרחב ולהתידדות עם הסביבה הטבעית.

דרך התרגול אשר אני מכנה: ״אקולוגיה גופנית״. אני שואפת לייצר את החיבור בין הגישות.

אז מה מתרגלים?

תחושת מרכז הגוף

איזור מרכז הגוף, ה'טאן טיין' (tan tian)- מרכז האנרגיה המצוי מתחת לטבור, הוא מרכז כובד בעל משקל רב בגופינו והוא מסמן לנו גם את החלוקה שבין החלק העליון לחלק התחתון של גופינו. בנוסף, תהליכי החיים הראשונים קורים בזכות איברים הנמצאים באיזור זה (רחם למשל). זהו איזור הפוריות והוא מסמן בגופינו את האדמה, את ההתחלה, את מקור האנרגיה, ממש כמו ׳מנבטה׳ המכילה זרעים, שיש באפשרותם לצמוח ולפרוח.

לפי הטאי צ'י, יש לאפשר את שקיעת הצ'י לעבר ה'טאן-טיין׳ ולאפשר לאנרגיה לזרום דרך המרכז: הן כלפי מעלה מכפות הרגליים ועד עצם הזנב ודרך חוט השדרה לקודקוד הראש והן כלפי מטה אל הטאן טיין ודרכו אל הרגליים. מציאת החיבור אל המרכז ומציאת תנועתיות בתוכו- הרפיה, איסוף, זרימה, היא העבודה המרכזית בטאי-צ׳י וכן הבסיס לתרגול אקולוגיה גופנית. כשיש מרכז ותחושת ביטחון בתוכו, ניתן לצאת ולפגוש את הסביבה ולתת לה גם להשפיע עלינו בחזרה.

בגישה המתמקדת ביחסים, חיוניות המרכז היא הכרחית. בנוסף, אפשרות התנועה בין מצבי כריעה, כפיפה והתקרבות לאדמה ובין עליה לעמידה וניידות, היא גם בסיס נוסף לחיבור שלנו עם האדמה. על מנת לעשב, לשתול, לקטוף ירק, לזרוע ולהשקות (ידנית) עלינו לנוע בנוחות בין מצבים אלו.

להגיע לרגיעה 

הדגש על רגיעה תוך כדי תנועה הוא חשוב ביותר. מתוך חוסר מודעות, אנו יכולים למצוא את עצמינו נעים בין שני מצבים עיקריים:״ 0% או 100%״, תזזיתיות גופנית/תודעתית או בהיה/שינה. אך להתרגעות תוך כדי התנועה ישנם יתרונות שאינם מסתכמים במישור הפיזי בלבד, אלא גם בהעצמת המודעות ובהענקת שיקול דעת לא רק ל- ״מה״ עושים, אלא גם ל ״איך״. הנחיה תחושתית המפנה את תשומת ליבנו לרגיעה תוך כדי התנועה, תהיה למשל להפעיל רק את מידת המאמץ הנדרש לביצוע התנועה, על מנת לאפשר לה ״לזרום״ בתוכנו.

בתרגול הטאי-צ׳י, על התלמיד להירגע לחלוטין, מאחר ומאמץ מיותר עלול לחסום את הזרימה. עקרון הרגיעה מוביל לפתיחת מעברי אנרגיה ותנועה בכל עצם, מפרק ושריר בגוף, כך שהצ'י יוכל לנוע בחופשיות לעבר הטבור. ממש כמו גבעול רך שמוצא את דרכו בעדינות תוך כדי תנועה. כמו שהעץ מקבל את הרוח והגשם בלי ״דרמה״, גם הרוקד מקבל את התנועה (ולפעמים את הנפילה) במידה מסויימת של רוגע ורווחה.

במעין היפוך, תרגול רגוע, איטי ומשוחרר יוביל לאחר מכן ליכולת לנוע במהירות ובדיוק. תנועת התנגדות, מאבק וטונוס שרירי אולי יפים לשימוש בהבעה בתוך יצירת מחול מסוגננת, אך לצורך תרגול באקולוגיה גופנית, אין הם יעילים. הרגיעה היא כמו התשתית לתנועה, הכנת הגוף לפתיחות כך שיוכל לקבל את התנועה.

בדומה, הדגש בפרמקלצ׳ר הוא על יצירת מערכת אשר יכולה להתמודד בצורה מיטיבה עם מצבי מתח ולחץ . משקיעים פחות מאמץ ב- ״להילחם״ בטבע (מזיקים, מזג אויר, תנאי שטח) באמצעים כימים ותעשיתיים, אשר מייצרים עוד סטרס, ובמקום זאת ניגשים ל״בעיות״ בצורה סקרנית ויצירתית, רגועה הרבה יותר. בנוסף, יש להבחין בין אנרגיה חזקה (tenacious) לבין כוח  (force). הראשונה היא אנרגיה רכה, אלסטית, פעילה, בעוד כוח הוא קשה, בלתי גמיש, מת.

לפי הטאואיסטים, כל דבר הופך נוקשה עם המוות. אנרגיית החיים- אנרגיית הצ'י, היא אנרגיה רכה, כל היצורים החיים הם רכים וגמישים וכאשר עובדים ברכות הגוף מקוייל עם הנפש. הפחתת מאמץ, האטת הקצב ובחינה של ההכרחי, הם תנאים ליצירת תנועה וסביבה מאוזנות.

עקרונות אלו הם דוגמאות קטנות לחיבור שבין פרמקלצ׳ר ותרגול מחול בראי הטאי-צ׳י, כמו אלו ישנם נוספים. תרגול באקולוגיה גופנית יכול לחבר אותנו אל התחושה שאנו חלק מאותה התנועה, מאותה הזרימה הטבעית אך באופן מקורקע ויציב, מתמשך ומחובר.

באקולוגיה גופנית מתרגלים הן את התנועה הבלתי אמצעית והן את הפרקטיקה של תכנון מערכת לגידול צמחים בסביבה ביתית, כלומר מתרגלים את החיבור בין שתי הגישות באופן מעשי ולא בצורה רעיונית בלבד. אני מאמינה כי התרגול בשתי הגישות מציע חוויה עמוקה של חיבור בין מערכות שנתפסות כמופרדות ואף מנוגדות- הטבע והאדם, ובכך נותנת רובד נוסף הן לתרגול המחול (בראי הטאי-צ׳י- המחבר בין איכויות מנוגדות) והן לתרגול הפרמקלצ׳ר השואף להתקרבות מיטיבה של האדם אל הטבע.