תמיכת השכמה…
כבר הרבה שנים שאני חוקרת ובוחנת את הקשר שבין היד אל מרכז הגוף. השאלה שאני (ואני בהחלט לא היחידה) אוהבת לשאול היא ״מאיפה היד מתחילה?״
יש כל כך הרבה מיקומים מהם אפשר לומר שהיד מתחילה – ממפרק כף היד, מהמרפק, מהכתף? אבל מה אם נראה את היד שלנו כשלוחה של הלב? של בית החזה?
אני כל כך אוהבת איך השפה שלנו היא שפה שמדברת אמת גופנית פיזית וגם רעיונית. כשאנחנו אומרים ״עם יד על הלב״ אנחנו מנסים לומר שיש קשר בין המעשה שלנו לבין מה שאנחנו מרגישים. כשאנחנו קוראים בתנ״ך- וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם אנחנו מיד רואים את הקשר שבין הלב והנפש לבין היד והעין. אנחנו גם מדברים על עבודת כפיים ועל ידיים יוצרות כי הידיים הן גם עוסקות במלאכה אבל גם ביצירה במובן של הבעה.
כשנסתכל אנטומית ממש ניתן לראות איך היד מחוברת הן שרירית והן שלדית עד לעצם הסטרנום – בית החזה – מקדימה והחוליות האחוריות התורקליות בדגש על אזור ה T12 מאחור. כלומר יש רצף יש חיבור ממרכז הגוף שלנו ואזור הטורסו המרכזי ועד לכפות הידיים.
רובנו מתהלכים בעולם כאילו אנחנו צריכים להחזיק את הידיים שלנו – ואת כל צרות העולם כולו – מתוך משיכת חגורת הכתפיים. כשאנחנו עושים את זה אנחנו מפעילים הרבה מתח ועומס על הכתפיים שלנו ועל כל השרירים העליוניים. זה הגיוני , תכלס זה קצת קאונטר אינטואיטיב, כלומר מנוגד לאינוטואיציה שלנו לא להחזיק את הכתפיים. הרי זה נשמע מוזר שיש משהו אחר שיכול להחזיק את הידיים והראש.
עם זאת, בואו נעשה ניסוי תנועתי. הרימו את יד ימין מבלי לחשוב על כלום ותנסו שהתנועה תתחיל מהכתף. עכשיותנסו לשבת ולדמיין שאתם נעזרים בשרירים הגביים ושרירי השכמה ודמיינו שאתם מושכים את החלק הפנימי תחתון של השכמה וכמו מקרקעים אותה לכיוון האגן ומרכז הגוף. ועכשיו תרימו את אותה היד. איך זה הרגיש?
לצערי אני לא שם לידכם כדי לשמוע אבל מאד הגיוני שמשהו השתנה. בשיעור השבוע שמעתי מישהי שאמרה שהיד נהייתה יותר קלה, הייתה גם מישהי שהרגישה שבית החזה התרחב והיה מישהו שזה פשוט גרם לו להיות מודע לתנועה. השבוע חקרנו הרבה את הקשר הזה שבין השכמה ומרכז הגוף לבין היד והתנועה שלה. התחלנו מלחבר את העין אל תנועת היד וזה מיד מכניס גם למצב מדיטטיבי וגם לתנועה שיש לה התחלה בכף יד המשך בעיניים שמושכות את הראש שמושך אחריו את שאר הגוף.
באופן קוסמי זה מיד מפעיל את התחושה שיש קשר בין הדברים, שהיד המושכת ומרכז הגוף שלא יכול להישאר מאחור כי העיניים לוקחות אותו- מחוברים. שכשאני מניעה את היד אני גם למעשה מחברת בין מה שקורה בפנים לבין מה שאני מוציאה החוצה כי היד היא השלוחה של המרכז, היא השלוחה של הלב היא ההיבט היוצר והעובד כפיים שלנו. אז מה יקרה אם נצליח להתהלך בעולם בתודעה שיש לנו תמיכת שכמה. לצד תמיכת נשימה ותמיכת ליבה אנחנו גם נרגיש את תמיכת השכמה (ותודה לרעות סבתו המקסימה שרוקדת באמנות הגילוי בתנועה שעלתה על המינוח הכה מדויק הזה)
כשיש לי תמיכת שכמה אני יכולה לזכור כל הזמן שאני לא צריכה לתלות את הכתפיים כלפי מעלה כאילו מישהו מחזיק אותי כמו מריונטה. להפך, כשאני נזכרת בשכמה ובקצה התחתון שלה אני נתמכת על ידי שליחת השכמה כלפי מטה כמו עוגן שעליו אני יכולה פשוט לנוח, להרגיש שיש מדף עליו חגורת הכתפיים יכולה להיות מונחת בנינוחות. (וואו לנוח, נינוח ולהניח… רק אני שמתי לב לזה רק עכשיו???)
מזמינה את כולנו להתהלך בעולם בתחושה הזו שיש לי את תמיכת השכמה, תמיכה של מבנה יפיפה ומיוחד שמפזר הרבה מהכוחות שעוברים דרכו ומאפשר לנו להיזכר שבכלל פעם היו לנו כנפיים אולי 🙂
זה מדהים אותי פעם אחר פעם איך החומרים הללו שאני פוגשת כמעט שנה אחר שנה כבר הרבה מאד שנים אף פעם לא משעממים אותי. זה תמיד מרתק להבין עוד רעיון שנמצא בבסיס מה שאני עושה, זה תמיד מרגש לראות עוד אנשים מתאהבים והאמת שזה בעיקר תמיד מפעים אותי למצוא את הקשרים הללו בתוכי לא רעיונית אלא ממשית.
