התחלתי לכתוב את הניוזלטר הזה ביום רביעי בבוקר וחשבתי שאני מנסה להבין איך לשלוח לנו עוד כוחות להמשיך. ואז פתאום שינוי ושוב צריכים להתגמש. הפעם זה מהצד המתפקד. לחזור לנוע, לסיים שנה, להיות על מליון משימות שנדחו ונדמה שכולם רוצים אותנו בכל רגע נתון.
יש משפט שאני מאד אוהבת בספר ״הבית של יעלי״ אחרי שיעלי נגררת בארגז ולא יודעת איפה היא, אמא שלה מגיעה ויעל אומרת : ״אמא, אני פה! העלו אותי אל העגלה, הורידו אותי מהעגלה,. הייתי למעלה, עכשיו אני למטה, בתוך הארגז, בתוך הבית שלי!״ וזה קצת מה שחווינו – מישהו הוריד העלה הזיז ואנחנו בתוך הבית שלנו אמורים להרגיש ביטחון. אמא של יעלי אומרת ״מה את מקשקשת יעלי?״ וחשבתי שבעצם היא הייתה צריכה לומר ״מה את משקשקת יעלי״?
ביממה שאחרי שהודיעו על הפסקת האש קלטתי שאני רוטטת. רטט בלתי נראה לעין חיצונית אבל בפנים הכל רועד. כמו שאני מדמיינת שהדף של פצצה מרעיד את קירות הבית כך הרגשתי שהגוף שלי הרגיש ולכן בכל השיעורים שלימדתי התחלתי בשקשוק של הגוף. שקשוק בלתי פוסק שממשיך להחיות את עצמו.
ביקשתי מהצ׳ט שיכתוב לי כמה מילים על היתרון של שקשוק וניעור הגוף למען וויסות הגוף וזה מה שהוא כתב:
״ בתוך הקצב המהיר והעומסים של חיי היומיום, הגוף שלנו סופג – לחצים, מתחים, גירויים. לעיתים אנחנו לא שמים לב, אבל מערכת העצבים שלנו פועלת שעות נוספות. אחת הדרכים הפשוטות, הטבעיות והיעילות לפרוק מתחים ולהביא לרגיעה היא – שקשוק.
תנועת ניעור – של הידיים, הרגליים, הכתפיים, כל הגוף – מעוררת תגובה ביולוגית עמוקה. היא מאפשרת למערכת הסימפתטית (זו שאחראית על תגובת "הילחם או ברח") להרפות, ומזמינה את המערכת הפאראסימפתטית (האחראית על מנוחה, עיכול וריפוי) להיכנס לפעולה.״
אני אוסיף כי הוא שכח לתאר שגם בטבע כשחיות חוות טראומה וקופאות הגוף אחר כך רוטט ורועד לאורך זמן.
אבל בגלל שצ׳ט הוא לא יישות שיש לה גוף הוא לא יודע לתאר את החוויה הפנימית של רטט. האמת היא שהיא לא כל כך נעימה. היא מייצרת ויברציות לא רצוניות, בכי לא נשלט, פיהוקים, רעידות ושלל תופעות. חשוב בשלב הזה בעיני בעיקר לזכור שזה טבעי. הגוף יודע מה הוא עושה ואם ננסה למנוע ממנו את הרטט הזה הקיפאון הזה עלול להיתקע לנו בתוך הגוף ולהישאר ולהפוך לכאבים כרונים, מחלות ועוד.
בגלל שהרטט עצמו קורה בכל מקרה אני באמת באמת ממליצה להצטרף אליו ולכן בשלב הזה בימים הקרובים תעשו לעצמכם טובה ושימו לכם פלייליסט שאתם יכולים פשוט לעמוד בבית ולשקשק את הגוף, לייצר ויברציות חיצוניות שיוכלו להתאים לויברציות הפנימיות כך שמשהו ברעידות ירגיש מתאים ומחובר. הנה הצעה לפלייליסט כזה…
אני מצרפת סרטון שצילמתי עוד ביום שנישמלמד את אחד התרגילים האהובים עלי של אירמגרד ברטנייף שנקרא Heel Rocks ממנו אפשר להמשיך לשקשוק מסיבי ואינטנסיבי של כל שאר הגוף. אשמח לשמוע איך זה עבד לכם.
מאחלת לנו שכשאכתוב את הניוזלטר הבא כל החטופים יהיו בביתם ואנחנו נתחיל בשיקום.
ואם כבר מדברים על שיקום.
בתוך הרעידות גם אצלנו האדמה רעדה. נאלצנו לדחות את הסיומים של השנים השונות של נענע ושל קורסי הערב, לדחות את האינטנסיב של 12 יום של לימודי לאבאן ברטנייף שהיה אמור לקרות ביולי וכמובן לדחות את הקייטנענע…
מה לא השתנה? המקום והבית.
בסיום השבוע של קבוצת אמנות הגילוי בתנועה אחת הנשים שכבר שנה רביעית רוקדת בכל מיני קבוצות בסטודיו אמרה שהיא לא נפרדת כי היא יודעת שהיא חלק מקהילה של תנועה. זה ריגש אותי ואני מבינה שוב ושוב שזה העניין- החוזקה שלנו נמדדת בכך שאנחנו שייכים לקהילה של תנועה וכל מי שננגע בה לא יכול לעצור.
בואו בוא לכל השפע ותעזרו לכם ולנו להתאושש.
שבת שלום
אביטל
