הסוד שהחבאתי מתחת לכל השנים של תנועה

השבוע הבנתי שאני חייבת לחשוף את הסוד,
חייבת לספר מה עוד נמצא מתחת לעבודה שלי עם תנועה,
למה זה כל כך משך אותי ולמה ברגע שהתחלתי נשארתי.

בתור ילדה ונערה הייתי עסוקה המון בדימוי גוף שלי,
זה התחיל מחווית המשקל והמשיך בשאלת הנראות.
אני שמנה מדי, אני לא נראית טוב, אני צריכה לרדת…
זה היה מגובה בבית שהיה באופן אובססיבי טעון סביב נושא האוכל (דור שני וכזה)
ובאופן עקבי הרגשתי ששופטים אותי, ובמידה מסוימת מנגנון הרעב והשובע שלי קצת התקלקל.

אני זוכרת את עצמי במשך שנים זזה ורוקדת כילדה אבל רק כשנפגשתי עם התנועה שוב אחרי הצבא הבנתי מה התנועה עושה לי.
המפגש עם מגע ועם תנועה החזיר לי את התחושה של עצמי.
משהו בדבר הכל כך עמוק ומיידי של עוד ועוד גירויים שאני יכולה לומר ״זה אני״ ו״גם זה אני״ ו״גם זה אני״ איפשר לי להוריד פוקוס מהנראות. פתאום התחושה מבפנים – החוויה ״הסומטית״ של עצמי איפשרה לי לתת תוקף לאני שהייתה קבורה מתחת להמון בושה, אשמה ושיפוטיות.

המסע שלי הוא אינסופי עם התחום הזה. והדבר המדהים הוא שגם היום כשאני נוגעת בנושא שוב ושוב עדיין יש לי רגעים שאני חוזרת אחורה לאותה ילדה/נערה. עדיין יש לי ימים ואפילו חודשים שאני שוכחת את עצמי- שוכחת מה טוב לי – נשאבת ל״איך אני נראית״ נשאבת לתסכול מעצמי ומחסור באהבה.

השבוע זה היכה בי (שוב) העניין הוא שתנועה היא פעולה שאני זקוקה לה כל הזמן. זה כמו לצחצח שיניים, כמו לשטוף פנים. כדי שאני אוכל להלך בעולם באופן שאני מרגישה אהובה, נתמכת ואוהבת את עצמי אני חייבת לאפשר לעצמי שוב ושוב קפסולות של תנועה מודעת, נוגעת עמוקה שמחזירה לי את עצמי.

אני חושבת שלכן אני עושה את מה שאני עושה.. ואני רוצה להזמין גם אותך..
אולי גם את חווה את התחושות הללו?
אולי אצלך זה מגיע ממקום אחר?

מה עוזר לך לאהוב את עצמך? את הגוף שלך?



אוטוטו ראש השנה ובראשון נאחל שנה טובה אבל כבר שמה פה כוונה שהשנה הזו תביא איתה שינוי דרמטי במצבנו לטובה!

אביטל