| הדבר שאני הכי אוהבת בתקופה הזו בשנה זה שאפשר סוף סוף לצלול. עברנו את תקופת ההכנה, הפרסום והשכנוע, סיימנו את תקופת ההתחלה הרוטטת ועכשיו אפשר סוף סוף לעבוד. לעבוד באמת, להעמיק, להיכנס לחומרים שבאמת באמת בשבילם כל המקום הזה קיים.וכך השבוע מצאתי את עצמי בכל הקבוצות נכנסת לעוד רמה של עומק, לעוד דקויות, לעוד התנסויות מרחיבות לב. אחד הדברים שעבר כחוט השני זה המעבר לעבודה קצת דרך המוח האחורי ולא דרך המוח הקדמי. מממ… מה זה אומר? המוח האחורי הוא החלק העתיק ביותר במוח שלנו מבחינה אבולוציונית. הוא אחראי על הפעולות הבסיסיות שמאפשרות לנו לחיות — נשימה, דופק, שיווי משקל, קואורדינציה, רפלקסים ותנועה. הוא מורכב משלושה חלקים. חלק אחדהוא ״המוחון״ שתפקידו המרכזי הוא להפוך תנועה ליעילה, חלקה ולא מאומצת. הוא לא ממש יוזם תנועה — הוא משפר אותה. חלק נוסף נקרא גשר המוח – ה-Pons – והוא תחנת מעבר מרכזית בין המוחון לבין חלקים גבוהים יותר במוח. כלומר הוא כמו תחנת ממסר. והחלק השלישי הוא הMedulla Oblongata (המוח המוארך) ששומר עלינו בחיים ואחראי על כל התנועה שמתרחשת בגוף ללא המודעות שלנו (נשימה, דופק, רפלקסים, עיכול ועוד). ביחד המוח האחורי הוא בעצם כל מה שקורה כשאנחנו קצת מרפים מהמוח הקדמי. מכל מה שקשור לתכנון וידיעה, לכל מה שקשור להבנה ״הגיונית״. מערכת נוספת שקשורה לפה היא המערכת הלימבית. המערכת הלימבית אחראית על רגש, ביטחון, פחד, חיבור לחוויה וזיכרון גופני. היא קשורה למוח הקדמי ובתוכה האמיגדלה, ההיפוקמפוס וההיפותלמוס שכולם בדרך זו או אחרת אחראים על החוויה הרגשית גופנית שלנו.אני אוהבת לאפשר לנו בשיעורים ״לגשת״ למוח האחורי. זה מאפשר לאנשים רגע לוותר על ״הלהבין״ על ה״לדעת״ ולהיות בכאן ובעכשיו. כשאנחנו מצליחים לעשות את זה מתבצע חיבור מרגש לתנועה הגולמית שלנו, לעצמי שלנו כפי שהוא בא לידי ביטוי באופן הראשוני ביותר. ברגע שאנחנו מצליחים להיות שם יש מסר שעובר בגוף ומשדר חזרה למוח שאומר ״אני בטוחה״.כשהמוחון מאפשר לנו לנוע תוך קואורדינציה עדינה, שיווי משקל ויציבה ותזמון וסנכרון תנועתי הוא למעשה מזמין אותנו לנוע תנועה יפה, נעימה, מדויקת. ככל שהתנועה הזו נוחה לנו יותר, טבעית לנו יותר ופשוטה לנו יותר כך המסר שעובר למערכת הלימבית (זו שאחראית על הרגשות ונמצאת במוח הקדמי) שאין סטרס. ככל שהמערכת הלימבית מרגישה בטוחה — המוחון מדייק תנועה ללא התנגדות. כשנוצר פחד המערכת הזו מגיבה והגוף מתקשה.בעצם המוחון מלמד אותנו "איך לזוז". איך לדייק את התנועה ולתקן אותה בהתאם לכאן ולעכשיו. המערכת הלימבית מלמדת אותנו "איך להרגיש בתוך התנועה". כשהם מתואמים — הגוף לומד ביטחון, התודעה לומדת רכות.אז מה מאפשר להיכנס למוח האחורי מבלי התנגדות?יש כמובן המון אפשרויות ודרכים אבל הנה כמה פשוטות בעיני ושאפשר לתרגל בקלות:להניח יד על לבסיס הגולגולת ויד על הגב התחתון במנח של עובר צידי. אפשר גם רק יד אחת. ורק לשהות שם עם המגע ולאט לאט להרגיש משהו כמו פעימה. המיקום העליון של היד יהיה ממש סביב אזור שנקרא ה Cisterna Magna – שזה מעין אגן ניקוז של הנוזל התוך מוחי שיורד משם אל השדרה ומגן ועוטף את מערכת העצבים. במקום הזה ניתן ממש לחוש את הפעימה של הנוזל ומשם להתחיל לנועה כשאני כבר בתוך חווית המוח האחורי. לעשות מדיטציית הליכה. לנוע מאד מאד לאט ולהסתכל אל האופק אבל גם לשים לב ממש לכל תחושה בגוף, לשים לב לכל שינוי במיקום של כף הרגל וממש להסכים לדייק את הכאן והעכשיו. זה כמובן מיד יפעיל את אותו מוח קדום וישחרר לאט את המוח הקדמי שכבר יודע. לשים מוזיקה נעימה ולהסכים לדמיין שיש לי המון המון זמן. ממש לוותר על תחושת הזמן ולהניח שעונים הפוך, לא לבדוק טלפון וממש להסכים לנוע ולהיאבד בתחושת הזמן הבלתי מוגבל. כיוון שזמן הוא אלמנט מובהק של המוח הקדמי, ברגע שמשחררים אותו מיד יש לנו גישה למוח האחורי שלא מתכנן ולא מבין בזמן. הוא לא עסוק בזמן. כשאני לא עסוקה בזמן אני יכולה לשים לב לחוויה, להיות ברגע ולהרגיע את המערכת.בשיעורים השונים השבוע האופן בו ניגשנו למוח האחורי הייתה אחרת אבל התוצאה הייתה דומה – תחושה של צלילה שמייצרת ביטחון בדרך ותחושת הסכמה להתמסר למה שעוד יבוא. |
20/03
– 21/03
עם ענבל אלוני ואברהם חזין
מרחב בו אפשר להישען, להינשא, וליפול למעלה. לגלות את היכולת להיתמך על ידי הקרקע, המגע, התנועה, והמרחב עצמו.