השבוע התחילו כל השנים של נענע (א,ב וג) לצד האנסמבל ושיעורי הערב. גם הקבוצה של אמנות הגילוי בתנועה התחילה השבוע ובגדול אני רואה איך אני סוף סוף עוברת שוב משלב ההכנה לשלב העשייה. לאבאן (שלמי שטרם יצא לשמוע את שמו כנראה לא קורא את הניוזלטר הזה הרבה זמן ואפשר פה בפודקאסט לשמוע עליו:)) – דיבר על כך שעל כל תנועה אפשר להתבונן כמו על משפט. כלומר משהו שיש לו התחלה אמצע וסוף, משהו שיש בו דגשים (נקודה, פסיק, סמין שאלה או קריאה) ועוד. לצורך העניין למשל על מנת להרים את היד יש את השלב של ההכנה ואז את השלב שבו אני מרימה את היד ואז את סיום התנועה (אולי זה ההורדה שלה או עצירה). בעצם, ניתן לחלק כל תנועה למליון תנועות קטנות ומשפטים קטנטנים כמו שניתן לחבר יחד הרבה תנועות למשפטים ארוכים יותר.בעצם אנחנו בתוך מוחנו המודע למעשה בוחרים איך להגדיר את המשפטים שלנו. בין אם אנחנו אכן במודעות לדבר ובין אם לא. אנחנו כל הזמן מחלקים את המעשים שלנו לחלקים. אפילו אם זה הסתכלות על היממה שלנו – הבוקר הצהריים והערב או השעה הקרובה ( מה המשימות שאיתן אני אתחיל ואיך אסיים) או משימה אחת שעלי לעשות ואני בוחרת איך לגשת אליה ואיך לסיים אותה.גם כשאני מרימה יד אני יכולה להיות יותר מפורטת ולדבר קודם בכלל על התנועה המקדימה של הורדת השכמה ואז על התנועה של כף היד שמובילה את הזרוע ואולי בסוף את העצירה ובכלל להתייחס להורדת היד כעוד פעולה שלמה. כאמור, אנחנו המחליטים. (״אני מחליט על עצמי״ טוען הבן שלי כל הזמן…)אם נעתיק כפי שאני נוטה לעשות לא מעט, את הרעיון הזה לחיים עצמם אז בעצם באמת בכל דבר שאנחנו עושים יש את הדבר הזה של הכנה – פעולה מרכזית- וסיום. לפעמים נגלה שיש לנו נטייה מסויימת בדרך שבה אנחנו בוחרים לעשות משימה. למשל, אצלי יש נטייה להישאר הרבה מאד זמן בשלב ההכנה. פעם חשבתי שזו דחיינות אבל עם השנים ועם אימון של אמפתיה הבנתי שזו בעצם הכנה מאד מאד ארוכה. כשאני מכינה שיעור חדש שעוד לא לימדתי, אני יכולה לחשוב אותו גם במשך כמה שבועות טובים. להתייעץ, לדמיין אותו, לחשוב אותו שוב ושוב אבל בפועל אני אוריד אותו אל הקרקע רק ביום שלפני. ומסתבר שייצרתי לעצמי מקצוע שגם בתוך השנה שלי יש שלב ארוך מאד של הכנה (פרסום, שיחות, מפגשי הכרות) שלוקח בין ארבעה לחמישה חודשים ולבסוף הדבר עצמו (התכניות, הללמד, הלעשות את מה שאני בעצם יודעת לעשות) קורה בשמונה חודשים שאחר כך והסיום זה בערך שבוע של כל הסיומים ומיד אני שוב בהכנות.אני עוד לא יודעת אם אני אוהבת את זה. זה תהליך מעט שוחק ואני מבינה משנה לשנה מה עוד אני צריכה להוסיף לתקופת ההכנה הזו על מנת שלא תפרק אותי אבל אני בהחלוט נרגשת ומתרגשת להגיע למה שאנחנו קוראים לו ה "Main Action״ כלומר המאורע המרכזי! שהוא באמת להעמיק ולעשות את מה שבאנו לכאן לעשות – לנוע ולגעת דרך הגוף.שנה ג' של נענע התחילה השנה לראשונה וקשה להסביר את תחושת ההודייה שמילאה אותי כשהן נכנסו בדלת – קבוצה של נשים מעוררות השראה ומהממות – שעושות דרך – שמחזיקות יחד איתי את החזון הזה של תכנית מלאה. גם על זה ניתן לחשוב כעל משפט ארוך – האם נענע זה משפט של שנה? לחלק מהאנשים כן, אבל איזה מהמם זה כשזה הופך להיות משפט של שלוש שנים- שבו יש הרבה פסיקים ונקודות וסימני שאלה וקריאה. אולי שנה א' היא ההכנה, שנה ב' הפעולה המרכזית ושנה ג' היא הסיום? אולי זה בכלל שלוש שנים שהן הדבר המרכזי? כל הסתכלות משנה קצת את איך שהדבר ייראה ובמידה מסוימת גם זה תלוי בנו.
אני רוצה לאחל בהצלחה גדולה לתלמידי שנה א׳ החדשים.ות לתלמידי שנה ב׳ הממשיכימ.ות ולתלמידי שנה ג׳ המסיימים.ות. איזה כיף זה להרגיש את השלם שנוצר.השבוע גם נציין 3 שנים למרכז שלנו! ואולי זה יצריך מכתב משל עצמו אבל אני מרגישה שהמקום הזה מבורך ושהא.נשים שעוברים.ות בו הם ברכה גדולה לי ולכולנו. אני מודה לכם.ן שקוראים מקרוב או מרחוק ואני מאחלת לנו עוד שנים מופלאות של גוף ותנועה!**למתקשים להיות בזמן- עוד ניתן להירשם לקורסי הערב שלנו ולקורסים של תדרים בתנועה שיתחיל רק לקראת ינואר וכמובן לכל קורסי הפאשיה עם ליאן האן.סוף שבוע נפלאאביטל |
