מה אני רוצה? להציל או ליפול?

מציל בים מחזיק דגל צהוב ומניח בקרקע

השבוע תלמידה אהובה אמרה לי שהתחלתי לקצר בכתיבה שלי ובאמת שמתי לב שבשבועות האחרונים כשכל תשומת הלב שלי הייתה לילדים בבית, לחג ולמה שקורה בחוץ לא הייתי מסוגלת להקשיב גם לגוף.וזה מעניין כי כדי שאני אצליח לכתוב באמת ולעומק אני צריכה קודם כל לגשת לגוף ולהקשיב לו. אני לא תמיד שמה לב לזה, במיוחד כי ברוך ה׳ יש לי הרבה דברים שאני מוצאת מעניינים בעולם אבל כשהטקסטים מתקצרים זה לרוב כי הם מגיעים מחלק אחר במוח שגם אותו אני אוהבת אבל הוא פחות עשיר. למזלי השבוע היה עושר ואושר של התנסויות בתנועה.

החזרה מהחג הייתה לתוך סערה של שיעורי נענע, סדנת מבוא ללאבאן ואמנות הגילוי בתנועה ואני ממש ממש דקה להתחלה של עוד סופש של נקודת מגע. אני מלאה בהודייה (פה יש איזה סרטון חמוד שסיכם את מה שקרה פה השבוע).כחלק מהחקירה שלי שאני מאד מאד אוהבת התרגול של נפילות נולד כבר לפני כשנתיים סקור שעלמה ואני יצרנו שהוא ״סקור תפקידים״ (במילה ״סקור״ הכוונה היא למבנה שיש בו כללים).

חלק מהקבוצה הם ה״מצילים״ וחלק מהקבוצה הם ה״נופלים״. התפקידים לכאורה ברורים. מי שנופל- נופל ומי שמציל- יכול רק להציל.השבוע עבדתי עם הסקור הזה בקבוצת הנשים שלי של אמנות הגילוי בתנועה. קבוצה שכבר יצא לי קצת לשתף פה שיש בה קסם שקשה להסביר. השילוב של רק נשים, של המון גילאים ויכולות ובעיקר מלא ידע ותובנות מייצר עומק.בסקור שעשינו כל אחת התבקשה להיכנס למרחב כשהיא בוחרת את אחד התפקידים והיא לא יכולה להחליף אותו בכל משך הסקור. כלומר אם נכנסתי והחלטתי שאני נופלת אז זה התפקיד שלי לאורך כל התרגול ואם אני המצילה אז זה כל מה שאני יכולה לעשות.אני מניחה שאתם יכולים ויכולות לדמיין את ההרכבים שיכולים להיווצר. לפעמים כולנו נופלות, לפעמים כולנו מצילות. לפעמים זה שתיים ושלוש וכו׳ וכו׳. הכל אפשרי. ובגלל שאימפרוביזציה קבוצתית תמיד היא בעצם שיקוף של החיים עצמם יש כל כך כל כך הרבה דברים מסקרנים ומעניינים שיוצאים וצפים על פני השטח.משתפת פה בכמה שעלו בקבוצה ושעלו בי

– כשכל מי שנכנסה למרחב בחרה ליפול ופתאום לא היה מי שיציל נעלמה גם הציפייה שמישהו יציל אותי. כלומר נפלתי ונפלתי אבל ידעתי שאני אחראית על עצמי.- כשאת נופלת ואין מי שיציל את צריכה להבין בעצמך מה ירים אותך למעלה. פה היה מדהים להיות בחבורה של שוות. כשמישהי אחרת התרוממה זה משך אותי למעלה, כשראיתי תנועה במרחב זה משך אותי מעלה, כוחה של הקבוצה התגלה במלוא עוצמתו- כשמישהי בחרה להיות מצילה זה הכניס הרבה מתח בגוף שלה. היה ניתן לראות את הטונוס משתנה, את הזמן הופף למהיר ומאד אינטנסיבי ואת המבט מחפש ומחפש- עלתה השאלה כשהיו שתי מצילות במרחב וכל אחת עסוקה בשלה-

האם המצילות יכולות לעבוד יחד?
האם הן יכולות להציל אחת את השנייה? לתמוך אחת בשנייה? אם אפשר ללעוס עוד קצת את תפקיד המצילה אולי הוא יהיה הרבה פחות מחוייב רק להציל את מי שנופלת?- כשמישהי נפלה וכל הזמן הצילו אותה היא אמרה בסוף – אבל רציתי שיתנו לי ליפול.

וואו, איזה חזק. אולי היא לא הייתה זקוקה להצלה?- האם ההצלה קורית ברגע של הנפילה או שהיא בכלל מתרחשת בשלב שאחריה?
כמובן שעלו ועוד יעלו הרבה מאד תובנות מהתרגיל הזה. אבל הוא שוב הוכיח לי כמה הגוף הוא בלתי אמצעי. כשאני מדברת על ליפול ולמשוך או להישען ולתמוך אני מדברת על עקרונות פיזים. ממש. היינו צריכות ללמוד בשבועות האחרונים הרבה דברים על נפילה. דיברנו על ליפול למעלה, דיברנו על להביא את המרכז איתי כשאני נשענת ונופלת, דיברנו על מפגש רך עם הרצפה, על כיוונים ועל כוונה. וכל זה רק כדי לדבר על ליפול ועל ״להציל״.

ובכל זאת כל מה שעלה בתרגול של האימפרוביזציה היה עמוק של הנפש. של הדפוסים שלנו. אני מצילה? אני נופלת? מה אני עושה לרוב? מה אני לא מרשה לעצמי? איך אפשר לטשטש את הגבולות שבין התפקידים הללו? מה עוד אפשרי?

הסקור שיצרנו נוצר הרבה לפני המלחמה, אבל כמו כל דבר שקורה במציאות שלנו הוא כמובן מהדהד בקול מאד חזק את מה שקורה עכשיו. מי מאיתנו נופל.ת? מי מציל.ה? האם יש מרחב עדין לנוע בין התפקידים הללו? מה הם משרתים?האמון שלנו במי שאמור היה להציל ברגע הנכון נשבר, ואנחנו אוספים את הרסיסים הללו כבר תקופה.

בינתיים אנשים שונים נכנסים למרחב הציבורי ומנסים להציל. כשאני מתבוננת על זה מהצד אני מוצאת שאני לרוב רוצה לצאת מהמשחק ולא להיות לא נופלת ולא מצילה. אני יודעת שזה לא ריאלי או אפשרי לצאת מהמשחק אבל מתבוננת בכל האפשרויות העומדות לפני. כשעושות את זה בסטודיו קודם, אז גם משהו במרחב החיים והמציאות יכול להתרחב קצת.

.הקיץ הזה עומד להיות מדהים! בחרתי את המורות שאני הכי אוהבת ויצרתי איתם קורסי קיץ פשוט מרתקים. בנוסף לזה עוד שבועיים מסתיימת ההרשמה לקורס לאבאן והיא באמת בעיצומה!בינתיים בסטודיו יש גם שיעורים קבועים של יוגה, ביודנסה, Flying Low ואימפרוביזציהפה ניתן לראות את כל השיעורים השבועייםועם הפנים לשנה הבאה! בימים אלו התכנית של ׳נענע׳ עברה שינויים רבים ובקרוב תקבלו את כל הפרטים!אה וגם ממש ממליצה לגלול למטה לפינת השראה כי זה משהו מטריף וקשור מאד למה שכתבתי כאן
שבת של שלום ותקווה
אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

סדנאות וסופי שבוע

11/09
| 09:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים על הקשר שבין היד ללב
08/10
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים החוקרת את היכולת לשמוט, להיעזב ולראות מה יכול לצמוח.

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

״עולם המים של הגוף״
קורס קיץ על הנוזלים בגוף בשיטת bMC

3-5/7

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות

דילוג לתוכן