לפני פחות משנה כשהגעתי לגניגר בפעם הראשונה לראות את הבניין של הסטודיו (שהיה נראה כמו חורבה ועל כך אולי בפעם הבאה…) קראתי לחברים טובים בני המקום שיקחו אותי ואת משפחתי לראות את ה'טבע' בגניגר.
פשוט כמישהי שעובדת בתנועה ועם הגוף אני יודעת כמה הטבע יכול לפעמים להעצים תרגול שאנו מציעות בסטודיו. ידעתי גם שזה חשוב להרבה מנחים ומנחות שתהיה אפשרות לצאת אליו בקלות. בנוסף כשהבנתי שלא אצליח למצוא מקום שממש נמצא בתוך הטבע וגם ניתן לשפץ אותו והוא בגודל מספק כדי לעבוד בו הייתי צריכה לדעת שהאפשרות הזו זמינה.
בפעם ההיא טיילנו עם ילדודס חלקם די קטנטנים והיער היה מרהיב. זו הייתה עונת הפריחה, היה חורף גשום והחוויה הייתה נפלאה. לאחר מסע שהרגיש לי מאד ארוך הגענו לנקודה שמסתבר שבני המקום קוראים לה 'יומולדת לחרוב' פסגה חביבה ובמרכזה עץ חרוב יפיפה. זוכרת שכבר אז ישבתי שם, התבוננתי ודמיינתי גופים של א.נשים נתלים.ות על העץ.
ואז התחלנו את השיפוץ, והתחילה השנה וכל הזמן מקבלת שיחות שבהן השאלה הקבועה- "יש לכם טבע?". לאורך זמן ארוך קצת התפתלתי עם התשובה… "יש לנו טבע, אבל …" "כן בטח רק ש…". בגלל שזכרוני היה מעט מבולבל לא ידעתי אם אני יכולה באמת לעמוד באמירה שיש טבע ממש קרוב בלי שאני ארגיש שאני משקרת. חשבתי שהלכנו ממש הרבה כדי להגיע לטבע בפעם ההיא…
ואז… בסופש האחרון ב'נקודת מגע'- תכנית סופי השבוע של קונטקט שמיכל ואני מלמדות בה הגיעה השבת הכי יפה ופשוט לא יכולנו להישאר בסטודיו. אז אמרתי למיכלי שיש נחל קטן בקיבוץ ולשם אני יודעת להגיע ובטוח נוכל להתגלגל בו… הגענו לנחל והיה לנו נורא נעים אבל מעבר לנחל השער ליער קרץ לנו והייתי חייבת רק לבדוק משהו. התחלנו ללכת והיה נראה לנו שמצאנו מקום מהמם אבל משהו משך אותי מעבר לשביל לעוד נקודה. הגענו לשיפוע משופע בעצי זית מופלאים ומעניינים. עצרנו והתחלנו לחקור אותם. תוך כדי שאנחנו שם שלחתי את אחת המשתתפות שרק תעלה עוד כמה מטרים ותראה אם החרוב ההוא שאני זוכרת נמצא שם. ואכן שם הוא היה.
הגענו לחרוב וידעתי שזה המרחב שבו אני הכי רוצה לעבוד. הקבוצה התמסרה לעץ, לאנרגיה, לנוף, ליער הכה מהמם הזה. נראה לי שבאמת חגגנו 'יומולדת לחרוב' וכך גם קראנו לסקור המהמם שהתרחש בו.
התחושה הייתה שהלכנו לא מעט שלא לומר 'פיסטנו' את ההר… והנה הפלא ופלא מצאנו את השביל חזרה ותוך כ-10 דקות היינו חזרה בסטודיו 🙂
מסתבר שהכל ממש ממש קרוב.
ועכשיו משהו בי רוצה לצעוק- "כן! יש לנו טבע, ולא סתם כזה טבע של בחוץ אלא יער, יער אמיתי מהאגדות שאפשר קצת לאבד בו…"
היער של גניגר נקרא יער בלפור ומגיע למגדל העמק ונצרת והוא מרגש ומיוחד. ממש כדאי לכם.ן לצאת לטייל בו אם אתם.ן באזור… מומלץ בחום…
ואם אתם.ן מגיעים.ות אלינו לסדנה תזכירו לכולם.ן שכדאי ואף מומלץ לצאת החוצה:)
התמונה היא מאותה סדנה מופלאה ברגע של אימפרוביזצית הישענויות וחיבורים על העץ.
העצים האלה יש בהם משהו באמת נפלא. היכולת שלהם לתת משענת לתת תמיכה בלי קושי. כמה זה מרכך את הגוף להישען אל העץ, לנסות להפוך את הראש.
כשהיינו על עצי הזית נשענתי גם אני והייתי עם האגן על אחד הענפים והראש היה הפוך לגמרי. נראה לי שלחצתי על איזו נקודה משמעותית כי פתאום דמעות דמעות החלו יוצאות ממני, המראה של היער ההפוך הרטיט את ליבי ותפילה ממש מיוחדת התגבשה בתוכי –
"אלוהי, עשה שכל מה שאני עושה יהיה בשירות ובמגע עם העולם שלנו, שהתנועה תביא ברכה, שהמרחב יביא שפע, שמשפחתי תהיה תמיד בטוחה ושאדע להישען ולשמוט כדי לצמוח ולהגיע גם לענפים הגבוהים של החיים בלי לפחד ליפול"
