נעים לאן שנעים…
שמתם לב פעם שהמילה נעים (מלשון לזוז) והמילה נעים (כלומר התחושה) הן אותה מילה?
ברור ששמנו לב… אבל הנה פתאום שום שמתי לב לזה השבוע וזה הדליק אצלי – בהיותי אוהבת משחקי מילים נאמנה- שוב את השאלה הזו… למה בעצם זו אותה מילה?
הרבה פעמים כשאני מבקשת מא.נשים להישכב על הרצפה ורגע לנשום ולהקשיב למה שקורה בגוף, אז מיד אני רואה שתי אפשרויות – 1. מי שנשכבת בקלות על הרצפה ופשוט ישר נמסה לתוכה 2 . מי שנשכבת ונראה שממש ממש לא נעים לה אבל היא מחזיקה את התנוחה כי זה מה שהמרצה אמרה…
כשהקבוצות כבר מתקדמות לתוך השנה הן יודעות שאני אומרת בשלב הזה משהו כמו, אם לא נוח לכן בתנוחה שאתן בה עכשיו אז תנועו עד שיהיה לכן נעים.
אני חושבת שיש משהו שהשפה מגלה לנו באופן שבו שתי המילים הללו נושאות שתי משמעויות שונות וזה את העובדה שהתיאור ״נעים״ הוא בעצם תיאור למשהו שאיננו סטטי. למשהו שהוא באופן רדיקלי מזמין בעצם השתנות. מערכת העצבים שלנו עובדת כך שהיא כל הזמן נעה בין מה שאנחנו נפרש כ״כיווץ״ ו״התרחבות״ או תחושה נעימה ולא נעימה או עוררות והרגעה. ובעצם הדי אנ איי שלנו הוא שכל הזמן התחושות שלנו רוקדות. הן משתנות ומשנות אותנו וזו אולי המשמעות של המילה האלמותית בשימוש היתר – וויסות.
כשאנו מווסתות את עצמנו או מווסתים אין הכוונה שאנחנו במצב סטטי אחיד, אנחנו לא במצב נעים כל הזמן אלא אנחנו כל הזמן משתנים כלומר כל הזמן נעים למה שנעים. אז אולי אם אנחנו כל הזמן נעים אז בעצם כל הזמן נעים לנו בגוף? אולי אנחנו רק צריכים ללמד את המוח לפרש אחרת את התחושות? או שפשוט מותר לנו לנוע גם למה שלא נעים, ורגע להיות גם שם?
מה אתן חושבות? חושבים?
אנחנו נעים למה שנעים?
גם יום כיפור אוחז בתוכו את התנועה הזו שכל הזמן מדוברת – הרצוא ושוב, היחטא וישוב , הלחזור בתשובה או לצאת בשאלה..כל השפה שלנו מתארת את תהליכי התשובה וחיבור לרוח באופן של פעולות, של תנועות. אנחנו מתקרבים לאלוהים או מתרחקים ממנו, מחפשים אמונה או מוצאים אותה ועוד ועוד ועוד.
אז גם ביום כיפור אנחנו נעים, נעים לקראת או מעבר נעים למה שנעים או למה שלא נעים…
השבוע אני משוחחת הרבה עם נשים על הצטרפות לאמנות הגילוי בתנועה. ואני נזכרת שוב בתנועת הנפש הרוצה והמפחדת, המתקרבת ואז מתרחקת. ואני מנסה לומר רצפת הסטודיו מחכה לכולן, בואו כפי שאתן, עם נעים ועם הלא נעים כי מה שלא יקרה אנחנו ננוע גם משם- זה מובטח!
נשארו שלושה מקומות אחרונים שממש ארצה למלא בנשים מהממות אז זה הזמן לבוא ולהתקרב אלינו…
מאחלת לנו גמר חתימה טובה
שכל החטופים שלנו חוזרים היום
שהמלחמה נגמרת מחר
ושאנחנו מתחילים לשקם גם פה וגם שם..
אביטל
