אז מה באמת כדאי לעשות כשצופים במחול?

רקדנים על הבמה במופע מחול ורטיגו

״אני לא מאמינה שאני בת 74 ורק עכשיו הבנתי איך באמת צריכים להתבונן על תנועה״.

וואו לשמוע את המשפט הזה כל כך ריגש אותי.

פתאום נזכרתי מה אני עושה וקצת למה אני עושה את זה.

בתקופה שבכל רגע נתון המלחמה מאיימת לקחת כל חוויה של עונג, של מלאות, של סיפוק ושל משמעות. אנחנו ממש נדרשים לחפש משמעות ואף למצוא אותה.

אז נלך אחורה בזמן…

לפני כמה שבועות הצעתי בקבוצת הנשים שלי תהליך עמוק שעבר דרך התחום של ״תנועה אותנטית״. נדמה לי שיצא לי כבר בעבר לדבר על הפורמט אך למי שלא נמצא בעולמות אלו הנה הסבר קטן.

תנועה אותנטית הוא תרגול/ מבנה שבו יש שני תפקידים: מתנועע.ת ועד.ה. התנועה מוגדרת ככל דבר. באמת כל דבר. התנועה יכולה להיות עצירה, קולות, תנועה גדולה קטנה ועוד, והיא נעשית בעיניים עצומות. העדות היא עדות פעילה (מיד אחזור לזה). ישנם כל מיני פורמטים של תנועה אותנטית אבל בבסיס זה העיקר. את שלב השיתוף עושים בדיבור (לרוב) בזמן הווה. כלומר אני לא מדברת על מה שראיתי והרגשתי אני מדברת על מה שאני רואה או מרגישה כאילו שהוא קורה ברגע הזה.

את הפורמט הזה פיתחה אשה בשם מרי סטארקס וויטהאוס והמשיכו אותה נשים מרתקות כגון ג׳נט אדלר וג׳ואן חודורוב. וויטהאוס הגיעה מתחום המחול (למדה אצל מרתה גרהאם ומרי וויגמן) ונחשפה לחשיבה של הפסיכולואנליטיקאי קרל יונג. הרעיונות של יונג שכללו דמיון אקטיבי, ארכיטיפים והשלכות מאד עניינו אותה וכך נולד הפורמט אשר מעמיק במהותו לנוע במרחב שהוא מאפשר להגיע למקומות יותר פנימיים, לפתח את העדות הפנימית ואת היכולת להתבונן באופן פתוח.

האמת שתוך כדי כתיבת שורות אלו אני מבינה שלכתוב על תנועה אותנטית ייקח קצת יותר אם ארצה באמת לתאר את כל החוויה המשמעותית שעולה מכל אחת מהפרספקטיבות אבל היום אני רוצה להתייחס דווקא לחוויה של העדות.

״אני תמיד יוצאת ממופע מחול מתוסכלת, אני מרגישה שהגבות שלי מכווצות ושאני פשוט לא מבינה מה אני רואה, כל הזמן שואלת את עצמי מה הם ניסו לומר לי? מה הם רצו להגיד?״

זה היה משפט נוסף מפי אותה משתתפת מתחילת הניוזלטר. יש משהו בנו כבני אדם שאנחנו מחפשים ומחפשות ״להבין״, אנחנו רוצים לדעת שתפסנו משהו, שיצאנו עם משהו ממשי. בין אם זה כשאנחנו שומעים שיר או קוראים ספר או מגיעים להצגה. המסר צריך לעבור ואם הוא לא עובר או אם לא הבנו אותו אנחנו נצא עם סימן שאלה על הפנים. במופע מחול החוויה מורכבת אפילו יותר. כיון שמדובר בכזה פורמט מופשט היכולת שלנו לתפוס מה שקורה בתוך תנועה היא כל כך בלתי אפשרית שכמעט ברור שנצא בחוויה מתוסכלת.

וזו החוויה של רוב הא.נשים אשר צופים וצופות במופעי מחול- תסכול. וזו גם אולי הסיבה שמעט מאד מהקהל בוחר ללכת למופעי מחול…

הדבר שאני הכי מעריכה בתנועה אותנטית זה שתפקיד העד מקבל משמעות ששופכת אור אחר ואולי אפילו נותנת מענה לתסכול המדובר פה. בתנועה האותנטית העד מתבונן על המתנועע אבל במקום להיות עסוק בסיבה שבגללה המתנועע נע כפי שהוא נע הוא שם לב לחוויה הפנימית שלו. הוא מייצר עדות פנימית למה שעובר עליו בזמן שהוא בהתבוננות. איזה תחושות עולות בגוף? איזה מחשבות? איזה רגשות?

בכל אחד מהם טמון אוצר גדול שמספר לנו הרבה יותר על עצמנו מאשר על המתנועע. כשאנו נפגשים לתת עדות אנו לא מתארים בפני המתנועע משהו כגון: ״נעת וראו שאתה עכשיו עסוק בקושי שאנחנו עוברים כחברה״ אלא אני אגיד משהו כמו: ״אני רואה אותך נעה ועולה בי הקושי שאנחנו עוברים כחברה״. זה נשמע סמנטי אבל האמת היא שזה רחוק מכך, זה מהותי. זו המהות כולה. כשאני נעה את האותנטי שבי, כשאני מעלה יצירה שהיא הדבר שנולד מתוכי הכי חשוב לי שהחוויה שלי תהדהד אלייך ותיצור בתוכך אדוות שלך. ייתכן שהן יהדהדו חזרה אלי ואני אגלה שזה גם משהו שעבר בי.

משתתפת נוספת באותו מפגש שיתפה שזה היה עבורה אפילו יותר משמעותי מהתנועה עצמה. כל כך הרבה התגלה לה רק מהצפייה.

המעבר מצפייה דרך המוח הקדמי לצפייה דרך המוח האחורי מתאפשרת בזכות העובדה שאני באה פתוחה לתת לתנועה לשטוף אותי, להשפיע עלי. אני לא באה עם שאלות אני באה עם הלב פתוח ועם העיניים טובות. לב פתוח ועיניים טובות זה מתכון נפלא ככל הנראה לכל מה שאנחנו עושים בעולם.

תארו לעצמכם עולם שבו שני אנשים שאינם מסכימים נכנסים לשיחה כאשר במקום שתהיה פעולה ומיד תגובה יש פעולה ואז יש הדהוד שלה. כלומר במקום שאני מיד אענה בהתלהמות ואגיד למי שמולי כמה הוא נוראי ולא יודע אני אסכים לתת למילים שלו לעבור דרכי, אני אספר מה קורה לי בגוף ועל מה אני חושב כשאני שומעת אותן.

כמו תמיד התחושה היא שאם רק משהו מהיופי והעומק של הדברים שאנחנו מתרגלים ומתרגלות בסטודיו היה מצליח לדבוק בעולם שבחוץ העולם שלנו היה בוודאות הרבה יותר טוב. בינתיים כל מה שנותר לנו זה לתרגל, להשפיע על מי שסביבנו ולקוות שהאור יגדל.

ממש מתרגשת לספר שקורס ההכשרה של ״לאבאן ברטנייף״ יוצא לדרך! זה לא היה מסע קל אבל נדמה שאנחנו מתקדמים לסיומו. יש עדיין מקום ל4 אמיצים ואמיצות שמוכנים ומוכנות לצאת למסע משנה חיים! אמנם ההרשמה המוקדמת נגמרת עוד יומיים אבל ההרשמה עדיין פתוחה (פרטים למטה).

ועוד יותר מתרגשת לספר שפתחנו את ההרשמה לבית ספר ׳נענע׳, השנה הרבה שינויים שהיו מטלטלים אבל שעכשיו כבר מרגישים טבעיים וחלק ממה שצריך לקרות. אם חיפשת מקום לנוע בו שנה הבאה זה הזמן להיכנס לראות הכל!

אמן שנזכה לשבת של בשורות טובות, עיניים טובות ולב פתוח

אמן

שבת שלום

אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

סדנאות וסופי שבוע

11/09
| 09:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים על הקשר שבין היד ללב
08/10
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים החוקרת את היכולת לשמוט, להיעזב ולראות מה יכול לצמוח.

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

״עולם המים של הגוף״
קורס קיץ על הנוזלים בגוף בשיטת bMC

3-5/7

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות

דילוג לתוכן