לפני שבועיים עיתון הארץ שאל: ״מי הפילוסוף המזוהה עם הביטוי פנטהריי?״ באמת , באמת ממש כך. השם של המרכז שלנו שחור על גבי לבן בעיתון הארץ. אם הייתי מרוכזת בעצמי הייתי נשבעת שזה נכתב כי הפכנו להיות מרכז תנועה ומחול מהמוכרים בארץ 🙂 ולמרות שזו לא הסיבה לא יכולתי שלא להתרגש.
כמובן שלא זכרתי את התשובה לשאלה וכמובן שיאיר, בן זוגי, שזוכר הכל כן ידע לענות שמדובר בהרקליטוס.
אני זוכרת שלפני שנתיים וחצי כשחשבנו על שם למקום קראתי עליו לא מעט וכנראה כבר אז הבנתי מי היה הרקליטוס אבל השבוע , בעקבות עיתון הארץ קראתי עוד פעם קצת מידע, בכל זאת, אולי הפעם הידע הזה ייתפס (במיוחד אם הוא יהיה כתוב פה במניוזלטר).
ובכן הרקליטוס הוא הפילוסוף המזוהה עם האמירה ״אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים״. את המשפט הזה ניתן לקרוא פשוט מהמקום שאומר שהנהר כל הזמן זורם ולכן כל פעם שתיכנס אליו תגלה שהמים שלו השתנו. ולכן מעצם היותו הוא משתנה כל הזמן. כך גם אגב ניתן להבין את המונח ״פנטה ריי״ שבפשטות אומר ״הכל בזרימה״.
אולם אחת הנגזרות שנובעות מתוך האמירה של הרקליטוס ויש שטוענים שאולי היא למעשה המהות של מה שהוא אמר היא שמעבר לעובדה שכל פעם כשאתה נכנס לנהר הנהר אחר מעצם זה שהמים בו משתנים כל הזמן, יש פה גם אמירה על מהותו של הנהר אשר לא היה יכול להיות נהר מבלי ההשתנות המתמדת של המים. כלומר ההשתנות של המים היא מה שמגדיר את הנהר ומה שהופך אותו לנהר. אחד מתלמידיו (מהמעטים המוכרים) של הרקליטוס טען למעשה שאין נכנסים לאותו הנהר אפילו פעם אחת שכן מרגע שנכנסת הוא כבר השתנה.
המשפט הזה והמהות של המונח ׳פנטהריי׳ ליוו אותי השבוע בכל שיעורי המבוא שנתתי לשיטת לאבאן ברטנייף בקבוצות השונות ובה הגדרתי: תנועה=שינוי. כלומר תנועה מוגדרת על ידי השתנות במרחב. כלומר אם נחבר את זה לאותו הנהר, כבני אדם גם אנחנו בעצם אף פעם לא אותו אדם כי בכל רגע נתון אנחנו משתנים. ולא רק שאנחנו כל הזמן משתנים כי דרך ההבעה שלנו במרחב היא תנועה, אלא שאנחנו מוגדרים על ידי ההשתנות שלנו. כלומר לא היינו בני אנוש שמביעים את עצמנו מבלי ההשתנות. כלומר שינוי הוא בסיסי. או כמו שברטנייף אומרת Change is Fundamental.
אז איך אנחנו חיים כל הזמן ולא שמים לב שאנחנו משתנים? איך יכולה לעבור תקופה ארוכה ורק בסופה נבחין בהשתנות שלנו? התודעה שלנו לא מסוגלת להכיל את כמויות ההשתנות שקורית לנו באופן מתמיד וברוך ה׳ היא יודעת להפריד בין השתנות להשתנות. יש דברים שקורים באופן אוטומטי והם כמו פקודות כאלו שהמוח מעביר הלאה על אוטומט ויש את אלו שנהיה יותר מודעים אליהם כי אולי הם יעוררו פחד, אולי הם יעוררו תסכול, התרגשות, שמחה ועוד שלל רגשות אשר יכולים להתחבר לתנועה שלנו.
כשאנחנו נעים במרחב שהמהות שלו היא תנועה סומטית אנחנו למעשה כל הזמן פועלים להעביר חלק מהתנועה שלנו דרך התודעה שלנו. שימו לב שאין הכוונה להעביר אותה דרך המוח הקדמי, המייצר לעתים עכבות, ושבו תהליכי ההשתנות צריכים לעבור דרך ניתוח אלא הכוונה היא להעביר את תהליכי התנועה האלה בתוך המערכת החושית של הגוף, זו שיכולה לשים לב מה נוגע במה, מה נע עם מה, מה משתנה לעומת מהֿ, מה מתקרב ומתרחק ועוד ועוד. אני יכולה כל פעם להיות במודעות למשהו אחר ולראות איך זה מניע אותי איך זה מייצר אצלי השתנות. בשלב מסוים התנועה תוליד (בתקווה) תובנה משמעותית, והיא תקפצץ לה לתוך המוח היותר חושב ומחושב ולעתים נוכל ממש לדבר על זה.
בעיני זה די נס שהדרך הזו של תנועה ועבודה עם הגוף למעשה מביאה בפנינו את המהות של מי שאנחנו. קצת כמו שנהר צריך את המים שיזרמו בתוכו והוא יהיה ממש אסיר תודה על סירת הרפסודה שתשוט עליו כך גם הגוף שלנו צריך את התנועה שלנו בתוכו כמהות גדולה שמגדירה אותו והוא יהיה אסיר תודה על הרגעים בהם נשוט על גבי התנועה הזו ונבחר לנוע ולהשתנות יחד איתו וגם לשים לכך לב….
תנו לעצמכם את התנועה הזו המזינה, המאפשרת את השינוי שנועדנו להיות.
שיהיה המשך יום נעים ומלא בשורות טובות
חזרה של החטופים והפסקת המלחמה ועוד ועוד.
