החיים בעמק יזרעאל והאזור הפכו גם הם למסובכים בימים אלו . כל פעם שנדמה שמתחילה לה שגרה, המציאות טופחת על פנינו ואנחנו נזכרים ששינוי ממשיך להיות הקבוע היחידי.
אני מודה שלרוב אני מנסה להחזיק בראש את ההבנה העמוקה שהמציאות תמיד משתנה ושאם נסכים לכך נוכל להסתגל לכל מה שקורה.
אבל אז מגיע גל שמערער וכל השאיפה שלי הופכת ללקרקע, ליציבה , למשהו שאיננו משתנה.
זו באמת שאלה עמוקה: כמה שינוי הוא שינוי שניתן לעמוד בו וכמה שינוי הוא כזה שלא מאפשר לנו להתאים את עצמנו אליו.
אני חושבת על תנועה על גבי פס נע שאפשר לצעוד עליו כל זמן שמבינים את המקצב שלו אבל ברגע שהמקצב יתערער או יהפוך להיות חסר הגיון יהיה מאד קשה להישאר עליו יציב.
ובעצם זה מה שקורה לנו קצב פעימות הלב שלנו מופרע. אי אפשר לצפות את ההשתנויות וההתרחשויות ובכל רגע נתון אנחנו צריכים להתאים את עצמנו.
אני הרגשתי השבוע שהיו ימים שהצלחתי והרגשתי שאני מצליחה להתמודד ורגעים בהם המציאות השתנתה לי מהר מדי. לא יכלתי לעמוד במקצב, הלחץ וחוסר הוודאות הכריעו.
בהתחלה ממש התאכזבתי מעצמי. אני, שיודעת לווסת, שמלמדת להישכב על הרצפה ולהקשיב למה קורה בגוף לא הצלחתי להיעזר בכלים של עצמי. אבל ברוך ה בזכות תמיכה ובזכות החמלה הזכרתי לעצמי פעם אחר פעם שעבודה עצמית ושימוש בכלים הגופניים זה לא משהו שאת עושה ומסיימת ופשוט נמצא במערכת אלא כמו באנגלית, מדובר בהווה מתמשך, משהו שכשאת עוזבת אותו עלול להיעלם ודורש כל הזמן להזכיר ולתרגל.
היום, אחרי שנים של תרגול אני כן שמה לב שהנפילות הן קטנות יותר והיכולת לחזור לכלים שלי מהירה יותר .
חשבתי להזכיר תרגול אחד שמבחינתי מסמל את מה שאנחנו קוראים לו לפעמים Yield. היילד מסמל את השלב של ההרפיה וההתמסרות את הלהסכים להיות במה שיש כרגע עוד לפני שעושים שינוי.
עבורי בשבוע האחרון כשהייתי ברגע של משבר קיבלתי תזכורת לתרגל הודיות. זה לא היה משהו בגוף לכאורה אלא בתודעה ושוב נזכרתי שיש כל מיני דרכים להחזיר את עצמנו לחוויה של כאן ועכשיו של להרים את הראש מעל המציאות המורכבת.
הרגע הזה הזכיר לי שעכשיו המצב הוא להיות או לחדול. בתור מישהי שמחזיקה עסק לא קטן ומתכננת כל כך הרבה דברים הבנתי שלשקוע ולעצור זו פשוט לא אפשרות כי המשמעות תהיה להתפרק… אז בחרתי באופציה של להיות. להמשיך להאמין שאנחנו הולכים להפסקת אש שאנחנו עומדים לפני עסקה שהטוב כבר יעלה על הרע ואנחנו נזכה להיות עדים לכך עוד היום…
אמן ואמן שהשינויים יהיו כאלה שנוכל לעמוד בהם.
