"אם אתה אוהב את כולם באותו האופן, לרבות את עצמך, אתה תאהב אותם כאילו היו נפש אחת ונפש זו היא אלוהים ואדם כאחד."(אמנות האהבה)
השבוע קרה קסם.
החלום ליצור אינסטנסיב של אקסיס סילבוס ותנועה התפתחותית התממש. אני מניחה שעוד נכתוב ונתאר כולנו את החוויה המופלאה של לצלול לתוך עבודה כל כך משמעותית עם הגוף במשך כל כך הרבה ימים אבל לעת עתה אני רוצה לדבר על התאהבות.
כן כן ממש התאהבות כמו בסרטים.
אני חושבת שהנושא הזה לא תמיד מדובר בהקשר של עולם התנועה אבל הוא ללא ספק תמיד נמצא שם מתחת לפני הקרקע. השבוע אחת הרקדניות באינטנסיב שאלה אותי: "מה עושים עם כל האהבה הזו שאני מרגישה? זה מבלבל.." ובאמת יש משהו בעבודה עם הגוף, בעבודה משותפת שמזמינה סנכרון והוויה משותפת שפתאום הלב נפתח. הפרומונים מופרשים בזיעה ויש קרבה אמיתית ויקרה מפז. לפעמים גם יש הזמנה לתנועה במגע ומשקל שרק מעצימה את החוויה.
בתור רקדנית צעירה זה יכול להיות מאד מבלבל. איך מכילים את כל האהבה הזו בלי שזה פוגע באהבה המרכזית שלי בחיים? איך אני מצד אחד שומרת על עצמי ומן הצד השני מוכנה להיות בנוכחות אמיתית במרחב.
התפיסה שלי את הנושא נראה לי מעט רדיקלית אבל אני מאמינה שהתאהבות זה אחד המצבים האנושיים המרגשים והמחיים ביותר. אני יודעת ממחקר עצמי כמה אור, יצירתיות, עוצמה ויופי יוצאים ממני כשאני מתאהבת. ואיך כשאני באמת מסכימה להיות שם ממקום פשוט ויפה הזוגיות המרכזית בחיי רק מתעשרת.
העניין בהתאהבות שהיא מצב שהוא הווה. היא קורית ברגע הזה, במה שקיים עכשיו והיא למעשה מתרחשת ברגע. העבודה עם הגוף גם היא מזמינה אותנו לנוכחות בכאן ובעכשיו, ברגע הזה ולכן באופן לא מפתיע היא מאפשרת את ההתאהבויות. אני נמצאת במרחב ואני מתאהבת בגברים ונשים כאחד ללא שום קשר לזהותי המינית. אני מרגישה את הלב מתפעם מיופים של היצורים האנושיים שמסתובבים ומסתובבות לצידי ואני יודעת – זכיתי.
ההתאהבות שלי בבן זוגי פעם לפני 17 שנה לא נעלמה אבל היא עשתה טרנספורמציה. היא הפכה לאהבה. אהבה היא אותו רגש שנבנה ומשתנה ומתהווה כל הזמן ויכול להימשך לתוך העתיד. זה כבר רגש שהתגבש למשהו מוצק, מלא. אני כמעט מדמיינת את ההתאהבות כמו עקצוצים בקצוות הגוף ואת האהבה כמין כוח כזה שנמצא במרכז, מחובר לכוח הכבידה, לאדמה, לרחם, למהות. שתי החוויות הן מופלאות והדבר הנפלא באמת שהן אינן מבטלות זו את זו.
כמה נפלא שאהבה חזקה יכולה להכיל התאהבויות נוספות ואף להתמלא בזכותה. "הפרדוקס באהבה הוא ששתי נפשות נעשות לאחת ובכל זאת נותרות שתיים."(אמנות האהבה). כשאנחנו באמת מבינים.ות שאנו יכולים.ות לאהוב ועדיין להשאר אחד.ת, כלומר לא להתערבב בקיומו של האחר.ת משהו מתחיל להתבהר. הגבולות שלי נעשים חדים יותר אך גם פתוחים יותר באופן מפתיע להיפגש, להכיר, להיות ובאמת באמת להתאהב.
התרגול שעולם התנועה הסומטית – בתוכו לאבאן, קונטקט, אקסיס סילבוס ועוד – מציע הוא ללמוד להיות ברגע הזה, להיות מודע למרכז שלי, להבהיר את הגבולות שלי ולהיפגש באמת.
זכיתי לעבוד עם 3 מופלאות השבוע- גליה צור, איילת יקותיאל וניצן לידרמן (בתמונה) וזה היה פשוט מדהים וזכינו לקבוצה מהממת בכל קנה מידה. תודה רבה תודה רבה תודה רבה.
השבוע הדבר המופלא הבא!
שבת של התאהבויות לכולנו…
אביטל