כמו בכל השבוע, גם השבוע נכנסתי לסטודיו וזה כל פעם מחדש מדהים אותי שרעיון שנולד מלכתחילה כדי להעביר משהו תנועתי נוגע עמוק וחזק בכל כך הרבה דברים בתוך החיים. למעשה השבוע הגענו למסקנה שאם גם ככה אנחנו כל הזמן מדברות על המילה חקירה אז הגיע הזמן שנכריז על הדיסיפלינה אותה אנו חוקרות שהיא כמובן הפילוסופיה של התנועה.
השבוע רצינו לעסוק ביכולת ליצור תמונה ואז לצאת ממנה, לראות את מה שנותר לאחר שיצאתי ואז לחזור חזרה מתוך נקודת מבט והסתכלות קצת אחרת. אחד הדברים המעניינים שעלו מן המשתתפימות הוא שיש משהו מאד חזק בלראות את החלל הריק שנוצר כשעזבתי. החלל הריק הזה נוצר הרבה ואולי רק בזכות זה שהפרטנר שלי נשאר. הוא החזיק עבורי את התמונה.
אולי בכלל לזה אנחנו מתכוונים כשאנחנו מדברים על להחזיק מיכל עבור מישהו? להישאר שם כדי שהוא יוכל רגע לצאת להרגיש את התמונה המלאה ואת המקום בו הוא היה ואז לבחור.
אם רגע נשהה ברגע הזה נגלה כמה הוא קדוש ונפלא וכמה הוא קשור בתהליכי יצירה. הרגע שבו אני יכולה/ מתאפשר לי / לקחתי רשות לצאת מהתמונה אבל בלי לפרק אותה לחלוטין כי מישהו אחר מחזיק עבורי את המיכל הוא רגע מכונן. זה כל כך יפה. אני יכולה לצאת החוצה ורגע להסתכל על התמונה מבחוץ, אני למעשה יכולה לשנות את הפרספקטיבה, ואז להסתכל ולבחור דרך אחרת להיכנס לתמונה והכל משתנה.
אני חושבת הרבה על תהליכי יצירה, לא בהכרח של אמנות. גם תהליך עסקי ותהליך טיפולי, אפילו כתיבת קוד הנדסי וגם תהליך שאני עושה כמורה, כולם תהליכי יצירה כי אני יוצרת משהו חדש. כשאני בתהליך כזה לפעמים יש רגע שאני תקועה. אני באמת לא יודעת לאן ללכת מכאן.
כמה נפלא היה אם היינו יכולים ברגע שכזה לעצור, ללכת החוצה, לראות את הדרך כפי שראינו אותה עד כה ואז לבחור להיכנס באופן אחר. פתאום הכל משתנה, כל היצירה מתהווה אחרת.
יש ארועים ממש מרגשים בשבועות הקרובים ואולי קצת חפרנו עליהם אבל זה רק כי הם באמת מומלצים 🙂
אל תפספסו את הממתק לשבת בסוף , הוא חמוד במיוחד ומשמח לקראת שבת…
שבת של שלום באמת
אביטל
