אני בת 30,
ילדתי ילד שני לפני חודשיים וחצי ובאיזה רגע של אי שפיות בטרם הוא נולד החלטתי שאני יכולה להירשם לתכנית הכשרה בלימודי לאבאן ברטנייף. וכך, אני מוצאת את עצמי נוסעת יום יום במשך 3 שבועות לווינגייט עם תינוק קטן.
אני יודעת שיש רגעים בביוגרפיה שלנו שהם רגעי מפתח. יועצי ביוגרפיה בטח נותנים לזה שם יותר מוצלח. רגעים כאלה שבהמשך יפתחו לנו את הדלתות, יכוונו אותנו למה שאנחנו אמורים ואמורות להיות.
ובכן, עושה רושם שאותו הרגע בשנת 2014 כשאני נוסעת עם ילד בוכה באוטו וכשאני עומדת שעה כל פעם בתוך פקק ומגיעה סחוטה ללימודים היה רגע מפתח שכזה. עוד לא הבנתי את זה אז. הייתה בי נחישות כמעט ילדית שהנה, מצאתי את הכלי שלי.
הסיפור שלי עם שיטת לאבאן ברטנייף בכלל מתחיל מברטנייף (כן השמות שלהם ממש לא קליטים) שהייתה התלמידה של לאבאן. למדתי קונטקט אימפרוביזציה בגיל 22 אצל דניה אלרז (עוד רגע מפתח חשוב שאולי אספר עליו בהמשך) והיא הייתה מלמדת קונטקט (ועד היום) דרך הפריזמה של תנועה התפתחותית אותה פיתחה אירמגרד ברטנייף. התאהבתי בדרך ההסתכלות הזו על התנועה. גיליתי שהיכולות שלי הולכות ומשתכללות ובעיקר כמעט כל שבוע היו לי תובנות שהשפיעו על הדרך בה הסתכלתי על החיים והמציאות שלי.
בהמשך, בלימודי התואר השני בטיפול בתנועה למדנו קורס מבוא של השיטה. תכלס זה היה רגע שפל (לא מפתח ולא נעליים). קורס מאד לא מפותח עם מנחה חמודה אבל פשוט לא מוצלחת. באופן מפתיע ולמרות צורת העברה משמימה הצלחתי לראות שיש משהו בשיטה הזו שפשוט מושך אותי להבין אותה עוד.
וכך ארבע שנים אחר כך מצאתי את עצמי מתראיינת ללמוד קורס הכשרה בתכנית. עבורי התכנים של שיטת לאבאן ברטנייף ( או בקיצור LBMS) הם תכנים שהם אינסופיים כי הם מנסים לתת תשובה למה זו תנועה אנושית. ממה היא מורכבת ואיך מתוך ההבנה של התנועה ניתן להבין את עצמנו טוב יותר.
בשנים שבהן למדתי את השיטה התמודדתי עם ילד מהמם ומתוק ואהוב אבל מאד מאד רגיש. ממש ילד שהיה לו קשה להיות בתוך הגוף הפיזי שלו. זה השפיע כמובן על השינה שלו (ושלנו) והשפיע על הדרך בה הוא חווה כאבים (כמו דלקות אזניים, גדילת שיניים, כאבי גדילה ועוד) וכמובן השפיע על מצב הרוח של כולנו. באמת שהיו אלו שנים מאד מורכבות.
מצד אחד אושר גדול עם שני ילדים מהממים ובאמת מתוקי על, מצד שני תקופה חסרת שינה לחלוטין, הרבה תלות ובמקביל נסיון שלי גם לעבוד וגם להתפתח וגם לסיים את לימודי לאבאן. וככה הייתי מגיעה ללימודים. כל פעם עוצרת את חיי לכמה שבועות ונוסעת לווינגייט. בשלב מסוים באחד המפגשים של האחד על אחד בתוך הקורס התפרקתי.
לא יכלתי יותר להחזיק את הרגש שעובר עלי, לא יכלתי עוד להתמודד עם הכאב ובעיקר הרגשתי שאני משוגעת.
ואז בעדינות ובאופן שכולו היה מתוך הגוף (Embodied) הראתה לי המורה המדהימה שלי מה קורה לי ולתינוקי שלי.
בשיטת לאבאן חוץ מלהעמיק בגוף ואנטומיה והבנה של שלבים התפתחותיים יש עוד המון מרכיבים שמסתכלים עליהם. אחד מהם הוא המוטיבציה לתנועה- ה׳מאמץ׳- ה״איך״ אני נעה? רשל, אותה מנחה הראתה לי איך כשאני בלילה עם התינוקי שלי שנינו נכנסים למצב שנקרא ב״לאבאנית״ Passion State – מצב שבו יש הרבה חוויה של משקל, זמן וFlow אבל אין בכלל תחושה של מרחב וספייס. היא נתנה לי כמה הנחיות מאד בסיסיות להכניס את האלמנט הזה לתוך החדר.
היום לאחר שאני למודת עבודה עם טראומה וקצת על הכלי של ה SE אני יודעת שהרבה מאיתנו מכירים את מה שהיא אמרה אולי בלהחזיר אל החדר כשיש הצפה, לראות צבעים, להסתכל איפה אני נמצא. אבל כשהתשובה הגיעה מתוך השיטה זה היה עבורי פשוט רגע ניסי. זה לא היה הרגע הראשון ובהחלט לא האחרון שבו שיטת לאבאן ברטנייף ובעיקר השפה שהיא נתנה לי הצילה אותי אבל זה ללא ספק היה הדרמטי שמביניהם כי מה שקרה אחר כך השפיע לא רק עלי אלא גם על נעם הבן המתוק שלי.
אז… לפני כמה חודשים ב3.10 כתבתי פה ניוזלטר עם תוכן טיפה שונה אבל אולי גם דומה כי הכרזתי ששבוע הבא אנחנו פותחים את ההרשמה לתכנית ההכשרה של לאבאן ברטנייף במרכז שלנו. אבל שבוע אחר כך פרצה המלחמה…
אני כולי תקווה שהפעם לא יקרה שום דבר דרמטי אחרי ההכרזה שלי…
אני מביאה לארץ מורות מחו״ל שהן בעיני הטובות בארץ לתחום. הקורס הזה עומד להיפתח בקיץ הקרוב ובקרוב זום חינמי עם קארן שתנהל אותו. אז יאללה זה הזמן לקרוא ולהצטרף לדוברות השפה 🙂
חוץ מזה אנדרסקור חודשי וקורסי אביב שבקרוב ייפתחו, סדנת נשים נוספת שלי חוזרת וגם עוד הרבה הפתעות שמתחילות להן להירקם.
*** תמונה באדיבות ענת מירב המהממת שצילמה אותי ואת נעם באחד מרגעי החסד/משבר בתוך הקורס שפשוט קרסנו יחד על רצפת הסטודיו ביולי 2014
