מה גבול ההשפעה שלנו?
בתחילת שנת הלימודים של נענע בשנה שעברה מצאתי את עצמי מנסה להגדיר מה זו תנועה סומטית (שוב) ואני לא זוכרת בדיוק את ההגדרה המדויקת שנתתי אבל זה הלך משהו כמו- ״תנועה סומטית זה כשמה שאני נעה ומרגישה בגוף ומה שאני מבטאת בעולם הם בהלימה. כלומר מה שאנחנו עושים ועושות בסטודיו משפיע ומהדהד גם מחוץ לסטודיו , הדברים שלא נשארים פה הם למעשה הדרך שלנו לתרגל שינוים שהיינו רוצים לעשות בחוץ או להתנסות במשהו שעוד לא הבנו ולראות איך הוא ישפיע בחוץ״
כמובן שעכשיו אולי סידרתי קצת את המילים אבל העיקרון היה אותו עיקרון.
התרגול התנועתי ומה שאנחנו עושים בתוך הסטודיו מהדהד ומשפיע בחיים עצמם.
באותו יום גליה (צור) שותפתי האהובה התקשרה אלי לאחר השיעור (כמו תמיד) ואמרה לי שבעיניה תנועה סומטית יכולה לגמרי להיות פשוט הדבר שעושים בסטודיו שהוא למען התנועה שרצינו לעשות. כלומר אני אעשה עכשיו העמקה בהבנה של מפרק הירך כדי שאני אוכל לעשות את הרצף התנועתי באופן מלא יותר ועמוק יותר. כמובן שזה אולי ייתן לי הרגשה טובה יותר ואולי גם תנועה נוחה יותר אבל אין לזה קשר לחיי היומיום שלי.
שתקתי רגע והרהרתי במה שהיא אומרת. לכאורה אני כמובן מסכימה ויודעת כמה ההשפעה המיידית היא מדהימה אבל אני גם חושבת שההבדל בינינו הוא רק מה גבול ההשפעה שאנחנו מוכנות לראות.
והאמת שזה גם לפעמים ממש טוב ללמד בידיעה שמה שאני עושה מתחיל ונגמר פה בשיעור. ההתנסות הזו מטרתה להעביר איזה מידע שעובר דרך הגוף ויאפשר לרצף להיות חלק יותר.
אבל הפרדיגמה שאני מגיעה ממנה של לאבאן ברטנייף לא רואה הפרדה בין התנועה שבסטודיו לבין התנועה שבחיים. בגישה הזו כשאני מתרגלת בתוך הסטודיו תנועה ישירה זה בהכרח מחלחל גם ליכולת
שלי במציאות להיות ישירה יותר, חדה יותר. כשאני מקבלת מגע באגן ומבינה את התנועתיות שלו אז גם במציאות משהו משתחרר.
וזה כמובן אף פעם לא ככה מיידי, לא מדובר בפשטנות או תרבות של אינסטנט. אני לא מציעה פתרונות פלא להפך, אני מציעה מסע. מסע שבאמת לעולם לא נגמר (ברוך ה') וכל הזמן מלמד עוד ועוד הבנות והכרות מעמיקה יותר ויותר שלנו את עצמנו.
אני יודעת שאני במסע הזה כבר שנים והוא רק יותר ויותר מרתק.
ב״נענע״ וגם ״אמנות הגילוי בתנועה״ זה מה שאנחנו עושות ועושים, אנחנו מעמיקים (תלוי בתכנית עד כמה) באפשרות שלנו ללמוד דרך הגוף, לגלות דרך התנועה . וכמו שאתם כבר יודעים בעיני זו אמנות….
אני כבר ממש מחכה לסיים את אוגוסט . תכלס אני כבר על אדים וגם אני בחודש כזה לא מצליחה לנוע כמו שאני אוהבת ורוצה . אז אוטוטו בספטמבר הרבה מאד ימי הכרות גם לאמנות הגילוי וגם לנענע
שיהיו לנו כבר בשורות טובות אמן
היום כבר
שבת שלום
אביטל
