| להסתכל בעיני האינסוף.״פעמים אני חושבת שהחטא הנורא והאפל ביותר של האדם הוא לחשוב רעות על עצמו אני קוראת לזה להביט על עצמו ׳בעיני השכנים׳ֿ ולא בעיני האינסוף״(מתוך מכתב לילד של זלדה) השיר הזה הוא אחד השירים האהובים עלי ביותר של זלדה. הוא אפילו תלוי לנו על המקרר כתזכורת. אנחנו כל כך מהר ממהרים להתבונן על עצמנו בעין קשה ורעה והרעיון הזה שאנחנו יכולים להיות ברכות וחמלה כלפי עצמנו נוגע בי עמוקות.חשבתי השבוע בעקבות שיחה עם ניצן (לדרמן) לקראת הסופ״ש (שקורה ממש ברגעים אלו!) שלנו שוב על הרעיון על עצמנו של להביט על עצמנו בעיני האינסוף. לנוזל שעוטף את מערכת העצבים שלנו יש איכות כזו. כלומר, כבר כתבתי פה לא מזמן על הנוזל התוך שדרתי כי הוא מרתק אותי יותר ויותר וככל שאני חוקרת אותו אני מגלה כמה נפלא זה להצליח להיכנס לתדר שלו (to tune in). מערכת העצבים המרכזית שלנו, בגדול (מאד), נשלחת מהמרכז אל הקצוות. אוספת מידע סנסורי שמזין את המערכת ושולחת מידע מוטורי שמייצר תנועה. אנחנו מדברים על החיבור שבין Sensing Feeling Action – המעבר הזה בין מה שאני חשה לבין מה שאני מרגישה ומכאן איך אני פועלת. במובן הזה המערכת הזו מנהלת אותנו אבל כמו איזה ג׳ויסטיק ששולח הוראות ומקבל מידע.אבל מה עושה הנוזל שנמצא מסביב לכל זה? הוא פשוט נוזל. (מכירים את הספרים של מאיר שליו? הירח יורח והשמש שומשת? אז הנוזל נוזל :)) ובמובן של זורם. ממשיך לפעום ולזרום ולפעפע בנו. רוב הזמן אנחנו לא נהיה מודעים לזה שזה מה שהוא עושה. זה נמצא שם עמוק בתוך המערכת. בעולם שלנו אנחנו בעיקר בתשומת לב לAction שלנו ולכן לא תמיד במודעות לכל השכבות שנמצאות מתחת. מה מוביל אותי למעשה, לפעולה?ואנחנו שופטים את עצמנו על הפעולות שלנו. מה שהגיוני. אנחנו מתבוננים רק בפעולות, בתוצאה הסופית. הצליח לא הצליח? אנחנו כל כך עסוקים במה שבפועל משתקף לנגד עינינו ולכן אנחנו מגיעים למצבים של התבוננות קשה כלפי עצמנו. התבוננות ׳בעיני השכנים׳ כאיזו אלגוריה להתבוננות שלא רואה מה שקורה באמת בתוך הבית אלא רק מה שנראה מבחוץ, רק את הקליפה.אבל מה אם נתבונן על עצמנו בעיני האינסוף? בעיני החוויות החושיות והרגשות שלנו והמחשבות שלנו? מה אם נסכים לפעום ולפעפע את כל התהליכים שעוברים עלינו ונראה שבעצם קורים שם כל כך הרבה דברים יפים? אולי נגלה שיש הרבה מעבר למה שבפועל קורה? אולי גם אז משהו בפעולות ישתנה? בלי להתכוון- או עם ממש להתכוון – פשוט לשים את הכוונה ותשומת הלב שלנו במקום אחר? נקודת המבט שלנו משנה הכל. היא משנה פרספקטיבה, משנה החלטות, משנה עולמות. אז ממש רק להטות אותה פנימה ולחבר אותה למערכת שמחכה ויושבת שם וסופגת ולא דווקא למערכת שיורה ופועלת ועושה. מה יקרה אז? יש משהו במערכת של הנוזל התוך שדרתי שמחובר עמוקות גם למוח האחורי שלנו ״הקדום״ שמתחבר לי לכך שיש משהו שנוצר לפני שאר המערכות המנתחות שלנו והוא גם תזכורת לכך שהיקום פועל הרבה יותר שנים לפנינו וימשיך להתקיים הרבה שנים אחרינו. אנחנו פסיק בהיסטוריה ולכן להתבונן עלינו בעיני האינסוף יכול לתת לנו רווחה ופרספקטיבה ופשוט ידיעה שאנחנו חלק ממשהו גדול ויפה ולכן גם אנחנו יפים וגדולים ומוצלחים ונפלאים.ובכן, מאחלת לנו שבת כזו שכשעולה הכיווץ והביקורת וההסתכלות הכל כך צרה, להרחיב את המבט, להרגיש את הפעימה של הנוזל, להתבונן אל האינסוף, לפתוח את המבט הפריפריאלי אולי אפילו למצוא איזה נוף יפה להתבונן עליו אל האופק. |
20/03
– 21/03
עם ענבל אלוני ואברהם חזין
מרחב בו אפשר להישען, להינשא, וליפול למעלה. לגלות את היכולת להיתמך על ידי הקרקע, המגע, התנועה, והמרחב עצמו.