את הניוזלטר הזה כתבתי כבר אתמול הרבה לפני המתקפה של חיל האוויר באיראן ולפני שבוטלו מליון ואחת דברים. התלבטתי אם לשלוח אותו אבל האמת היא שמה שכתבתי מרגיש לי שוב קשור אז מקווה שזה ייתן לכם הפוגה מהבלאגן …
היום נפתחה אצלנו הבריכה בקיבוץ והלכתי לשחות.
הטרנספורמציה המהירה שבה המצב רוח שלי שהיה די עגום (בוקר והרבה עצב) הפך להיות מלא בחיות ואנרגיה – קצת הלחיצה אותי. זהו? זה כל מה שאני צריכה? קצת תנועה? קצת מים?
אם התשובה היא כל כך פשוטה איך זה ששוב ושוב אני שוכחת אותה?
אני שמה לב לזה אצלי ונראה לי שזה קיים אצל כולנו – שיש לנו לפעמים רגעי התעוררות לתוך האני שלנו. זה קצת מוזר.. איפה האני היה קודם? לאן הוא נעלם?
זה עד כדי כך חזק כיוון שלפעמים עד שאני לא מרגישה ״ערה״ אני לא תמיד שמה לב ש״נרדמתי״ או ששכחתי את עצמי. כאילו יש כוח פנימי שאני לא תמיד מודעת אליו שמושך משיכות ואני בתוכו נעה לכאן ולכאן. אני חושבת (וייתכן שאני טועה) שזה נהיה יותר ויותר חמור מאז שאנחנו במצב מלחמה שוחק שאינו עובר. אנחנו חיים את חיינו ומנסים לעשות את המיטב. בתוך זה אנחנו ניגשים לכל דבר ממקום שכבר יש בו רמה מסוימת של ניתוק. הרי אם נהיה לגמרי בחיות איך נוכל להתמודד עם כל הטרגדיות סביבנו? ולכן אנחנו כולנו מתהלכים חצי ערים וחצי ישנים. כמו להיות עם עין חצי פקוחה וחצי עצומה. חצי-חצי.
ואז, משהו קורה- אני קוראת משהו מטלטל, אני שוחה, אני רוקדת, אני רצה, אני יוצאת לטבע- ואני פתאום מתעוררת. מתעוררת לאני האמיתי שלי. אומרת לה ״אהלן! מלא זמן לא התראינו! אני ממש אוהבת אותך ואת האנרגיה שלך בואי לבקר אותי יותר!״
הרגע הזה שאני מתארת כאילו הוא בר חלוף יכול להימשך לזמן ארוך מרגע. אולי זו תקופה, אולי אני יכולה כמה ימים טובים להיות בו. ואז חומרים מרדימים נכנסים למציאות שלי – חשבונות בנק, לחצים, גלילה בפייסבוק, גלילה באינסטוש, סדרה דבילית- ושוב אני קצת נרדמת, כי כמה זמן אפשר להיות בחיות מלאה? זה מתיש נורא! המציאות כל כך קשה שגם כשטוב מאד בעצם העולם צבוע בצבעים חזקים וכשלרגע העולם צבוע בצבעים כל כך חזקים אז עוד רגשות יכולים להיצבע בצבעים האלה ועוד זכרונות עלולים להגיח בעוצמה הזו- וזה כבר קשה מדי לאורך זמן ואנחנו חוזרים לחצי חצי.
עד כה, תיארתי מצב עגום ובגדול מפה אפשר רק לעלות או לסגור את המחשב ולעבור מדינה…
אבל אבל אבל יש פאנצ׳! הפאנצ׳- ואותו הבנתי רק הבוקר- הוא שאני יכולה להיות גם התזמורת וגם המנצחת שלה. כלומר אני יכולה להיות גם הסרט וגם הבמאית שלו! עדיין לא מובן? אני יכולה לבחור באופן חיצוני מתי יהיו לי רגעי התעוררויות ולהתחיל לכוון אותם. אני יכולה לעשות לי כמו שעושים ״עתים לתורה״ ״עתים להתעוררות לחיים״ – אולי זה שחייה אולי זה ריקוד? אולי זה הריצה או האימון שלא פספסתי הבוקר? או איזו אמבטיית קרח?
בתוך החיים שלי מה שמחזיק אותי זה שאני רוקדת ונעה. אולי גם אצלכם זה חומר מעורר? מה עוד עוזר לכם ״להתעורר״?
אחת הסיבות שהיה לי חשוב ליצור קורס דיגיטלי שאפשר לראות מכל מקום ולעשות בכל זמן הייתה שרציתי להציע אפשרות כזו של ״התעוררות לחיים״ בתוך היומיום! לאור מה שקורה במציאות הקשה שלנו הורדנו את המחיר ל-350 ש"ח כדי להנגיש את התכנים האלה שבאמת עוזרים להרגיע, וגם ! שיעור נסיון ללא עלות שהוצאתי לעולם! רוצה לראות את השיעור?
מאחלת לנו הרבה רגע התעוררות לחיים!
אביטל
