| השבוע הסתיים המודול השלישי – מתוך ארבעה- במחזור הראשון של לימודי LBMS (לימודי לאבאן ברטנייף לניתוח ואבחון תנועה). כל כך הרבה דברים בשלוש וחצי שנים האחרונות נראו לא הגיוניים ובכל זאת קרו ובתוכם גם התכנית המופלאה הזו. את תכנית ההכשרה חלמתי ממקום כמעט אנוכי. רציתי להמשיך את ההתפתחות והלימודים שלי דרך השפה הזו. רציתי להתמקצע וללמוד ללמד בתכנית ההכשרה וגם- בצד הקצת יותר אלטרואיסטי- פשוט ידעתי כמה טוב השיטה הזו הכניסה לחיים שלי שבאמת שרציתי שעוד אנשים יחוו את זה.בהתחלה פחדתי שאולי טעיתי ואולי אנשים לא יצליחו להתחבר כמו שאני התחברתי אבל אחרי המודול הנוכחי אני יכולה לומר בפה מלא – התחום הזה עמוק, הוא נוגע ב״חומר״ שהוא הגוף האנושי וככזה הוא לא יכול שלא לגעת גם במהות ובמה שיש בתוך הגוף – מי שאנחנו.אחת המשימות במודול הנוכחי הייתה להכיר רצף תנועתי שנע סביב צורה גאומטרית – העשרימון- ודרש להכיר אותה מקרוב ולמפות באמצעותה את המרחב שלנו. כשלאבאן חקר את תנועתו של האדם אחד החידושים שלו היה להתייחס למרחב שבו האדם נע. הוא קרא לזה הקינספרה – המרחב שנמצא סביבנו כשאנו עומדים במקום ושולחם את הגפיים החוצה. אחת הדרכים להכיר את הקינספרה הזו הייתה, מבחינתו, להצליח למפות אותה. הוא ניסה לדמות מבנים גאומטרים שיוכלו להוות מודל לקינספרה הזו ושאם אנו ננוע בתוכם נוכל להרחיב את המנעד התנועתי שלנו במרחב ובכך גם את המנעד הרגשי ואת היכולת שלנו להתמודד עם המציאות.לרוב המשתתפים המשימה הזו הייתה קשה. כולם, בלי יוצא מהכלל מצאו הרבה משמעות ועומק ורגעים של שבירה תוך כדי העבודה עליה. ניסיתי להבין למה? למה משימה שהיא לא סופר מורכבת – סה״כ להרגיש משיכות במרחב ולנוע לפי רצף המשיכות האלה – נהיית כל כך משמעותית ומציפה רגשית?אחת הסיבות הייתה קשורה לאופן הלמידה. לכך שכשאנחנו נפגשים עם חומר חדש שמעולם לא נגענו בו זה אומר שלמוח שלנו עוד אין מסלולים נוירולוגים עליהם הוא יכול להישען ולכן הרבה מאד נוירונים יורים בבת אחת והחוויה היא של הצפה. רק כאשר מסלול מסוים מתהווה ונבנה אז באמת החוויה נהיית פחות מציפה.זו אכן סיבה ממש טובה לחווית ההצפה, אבל, היום חברה אמרה לי בהקשר אחר משהו כמו: ״כמה נוח לנו באזור הבטוח״ ופתאום זה הכה בי. המשימה הזו של לעבוד עם המרחב שסביבנו וכל הזמן לתת לכוחות חיצוניים למשוך אותך ולהסכים לומר לזה כן זה חתיכת אתגר. אנחנו כל כך בטוחים במקומנו הטוב והנוח שלפעמים לצאת משם זה בלתי נסבל. אבל כבר אמר איש גדול ממני ש״אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים״ ואני מבינה עכשיו יותר מתמיד כמה מדהים זה לתרגל דרך הגוף גם את הדברים המאתגרים גם את מה שלא בא בקלות ודורש ממני לעשות עוד דרך להושיט את עצמי מעבר למה שציפיתי או דמיינתי אבל עדיין למצוא מה תומך בי ואיך אני עושה את זה באופן הכי נכון עבורי. |
20/03
– 21/03
עם ענבל אלוני ואברהם חזין
מרחב בו אפשר להישען, להינשא, וליפול למעלה. לגלות את היכולת להיתמך על ידי הקרקע, המגע, התנועה, והמרחב עצמו.