| לפעמים בתוך תהליכי לימוד אני מרגישה שמשהו בי נלמד מחדש יחד עם הסטודנטים. לא רק הידע עובר- אלא התודעה מתחדדת, והגוף מזכיר לי דברים שידעתי ושכחתי.השבוע אנחנו עמוק בתוך המודול הרביעי של המחזור הראשון של LBMS (לאבאן־ברטנייף). זו ממש היישורת הראשונה של החבורה הכל כך מרגשת הזו. מיד אחרי השבוע הזה הם יצללו לעבודה אינטנסיבית על פרויקטי הגמר שלהם, ובקיץ ניפגש להגשות ולסיום ה-Graduation שלהם. יש משהו מרגש במיוחד בלראות תהליך מתעבה, מתגבש, מקבל צורה.מה שאני אוהבת ב-LBMS – ובעיניי מה שקיים למעשה בכל תנועה סומטית, הוא שהגוף תמיד נקודת ההתחלה. הגוף מלמד אותנו על התנועה הפיזית שלנו, על התנועה הנפשית שלנו, והוא עצמו מלא בדואליות. הוא מאפשר לנו לראות רעיונות שמתקיימים בתוכו, מהדהדים ומשפיעים עלינו ועל האופן שבו אנחנו תופסים את העולם והמציאות.אחד הרעיונות הללו הוא Content and Container.הגוף שלנו הוא גם מיכל וגם תוכן. אנחנו יכולים בו זמנית לחוש שאנחנו המיכל שבתוכו הדברים חיים – ואנחנו גם כל מה שנמצא בתוכו. אני יכולה להרגיש את הגולגולת שלי, את הגבול והעצמות של הראש – והוא גם המוח, הנוזל וכל מה שבתוכו. אני גם העור וגם השרירים שבפנים. אני גם סל הצלעות וגם הלב והריאות שבתוכו.החוויה הזו של להיות גם המיכל וגם התוכן באה לידי ביטוי באופן שבו אנחנו יוצרים קשר עם העולם וגם בדרך שבה אנחנו מעוצבים. הגוף שלנו מלא בקשתות. קשת היא גם קמורה וגם קעורה – תלוי בנקודת המבט. האם אני רואה את הצד שהוא כמו קערה, שבתוכה יש תוכן? או את הצד הקמור שמגדיר את המיכל?בזכות הקשתות והחיבורים המפרקיים שלנו אנחנו מסוגלים לייצר תנועות שמייצרות מיכלים. אנחנו עוטפים משהו, מתאימים את עצמנו, נכנסים לתוך חיבוק או נהיים המחבקים.כשאני מבינה שאני גם המיכל וגם התוכן, אני מתחילה להיות מודעת יותר לאפשרות שלי להתפסל – לשנות את הצורה שלי ביחס לאחר. להרגיש איך הגבולות שלי משתנים, ובכך משפיעים על התוכן – שהוא גם אני, ולפעמים הוא ה״אחר״. ב-LBMS אנחנו קוראים לזה Shaping – לעצב את עצמי, לשנות את הצורה והמפרקיות שלי כדי להתאים את עצמי לאחר או לעצמי.אפשר לקחת את ההתבוננות הזו גם אל תוך יחסים. אם המתבוננת בילד נע, היא מייצרת עבורו מיכל שבתוכו הוא יכול להניח את עצמו. המבט שלה, הנוכחות שלה, ההחזקה הלא־ממהרת, הם הקרקע שממנה יכולה להיווצר התקשרות בטוחה. הידיעה שיש מי שמכיל אותך מאפשרת תנועה חופשית יותר בעולם.גם קהל במופע מייצר מיכל עבור המופיעים. בקליניקה, המרחב והסטינג הם המיכל, ומה שקורה בין המטופלת לביני הוא התוכן. לפעמים המטפלת היא המיכל והמטופלת התוכן, ואולי גם להפך. אפשר לשחק כל הזמן בין מהו המיכל ומהו התוכן. בגלל שזו דואליות, הם יכולים להתחלף.ואולי אחד הדברים המשמעותיים ביותר בתרגול הזה הוא ההכרה בכך שהגבולות שלי אינם קשיחים, הם חיים. שאני יכולה להתרחב ולהצטמצם. להכיל ולהיות מוכלת. להחזיק ולהיות מוחזקת.כשאני מודעת למה שבתוכי ולמה שסביבי, משהו ביחסים שלי משתנה. אני פחות נאחזת בתפקיד אחד קבוע, ויותר נעה בתוך דיאלוג. אני מתחילה להרגיש מתי נכון לי להיות מיכל, ומתי נכון לי להרשות לעצמי להיות התוכן.ובתנועה הזו, שבין פנים לחוץ, בין קמור לקעור, בין אני לאחר, מתגלה חופש קטן. חופש לעצב את עצמי מחדש בכל מפגש. חופש לבחור את האופן שבו אני נוכחת בעולם. |
20/03
– 21/03
עם ענבל אלוני ואברהם חזין
מרחב בו אפשר להישען, להינשא, וליפול למעלה. לגלות את היכולת להיתמך על ידי הקרקע, המגע, התנועה, והמרחב עצמו.