| אני כותבת מהאולימפיאדה. לא זו שאתם מכירים אלא אחת פחות מוכרת. בבתי ספר בחינוך וולדורף (אנתרופוסופי) לומדים בכיתה ה׳ על יוון העתיקה ומתאמנים בספורט כגון זריקת דיסקוס והטלת כידון ובין לבין עושים תרגילים שנראים קצת מוזר שנקראים בוטמר. ארוע השיא קורה כשמספר בתי ספר נפגשים בסחנה ובמשך שלושה ימים מתאמנים על כל סוגי הספורט הללו, מבלים יחד, מדקלמים ועושים באמת חיים. כידוע אני אוהבת להתבונן על אנשים מתנועעים וגם בארוע הזה לראות חבורה של ילדים עסוקים בעיקר בפעילות פיזית זה מחמם את ליבי. הכי מעניינים היו הטלת הכידון וזריקת הדיסקוס כמובן ובשניהם ראיתי את ההבדל בין מי שהבינו את העיקרון לעומת אלו שלא הבינו. בשני התרגילים הללו יש צורך להישען אחורנית , שלא לומר לצעוד לאחור על מנת להפעיל אנרגיה קדימה. בהטלת כידון צריך להישען לאחור במעין קשת אחורית על המישור החיצי. הגו נוטה אחורנית ויד ימין ורגל ימין נשלחות לאחור על מנת שיהיה רגע בו הרגל תדחוף והיד תישלח והתנופה תעיף את הכידון הרחק הרחק. גם בזריקת הדיסקוס יש את אותה התנועה רק שהפעם היא מורכבת יותר כי היא על המישור האופקי (ההוריזונטלי ) זה שנע כמו על שולחן. גם כאן, הגוף נדרש לעשות רוטציה סיבובית אחורה ואז כמו קפיץ לשחרר את האנרגיה מהרגליים לתוך הידיים וברגע הנכון לשחרר את הדיסקוס מהיד. זה לא קל! מעבר ליכולת הפיזית יש פה גם רעיון עמוק יותר שלא תמיד קל להבין. בכדי לזרוק או להניף, בכדי לקלוע או לרוץ קדימה – צריך ללכת אחורה . צריך לדחוף מהחלק האחורי על מנת להתקדם קדימה. על פניו זה משהו שאנחנו לומדים עוד כשאנחנו פעוטות שמתחילים לזחול אבל כשאנחנו בתוך מציאות החיים זה משהו שמאד קשה לנו להחזיק . אנחנו ממעטים מאד לראות בהליכה אחורנית סימן לתנועה שהולכת לעוף קדימה. אנחנו מבקרים את עצמנו כשאנחנו בנסיגה ואנחנו בהחלט לא רואים את הפלטפורמה שזה יכול לאפשר. הסיבה אולי הכי טובה היא שלפעמים נסיגה מרגישה נסיגה וקשה מאד לראות לאן היא הולכת להוביל. אבל אני שמתי לב בכנות שבכל פעם שאני מזכירה לעצמי בתקופה קשה את העיקרון הזה שזה עוזר לי להבין לאן עלי לכוון. ואז הנסיגה או ההליכה לאחור הזו היא לא רק לשם ההליכה לאחור אלא היא רגע שאני מבינה לאן עלי לכוון אותו ויכולה פתאום להיות לו אנרגיה אדירה! יש שיר מקסים של נעמה מוזס שמספר את הרגע הזה – נקודת מבט ״את לא הולכת אחורה את רק לוקחת תנופה .״ אני אוהבת את הרעיון הזה והוא ממש מתאים לי בשלב הזה של השנה כשהעומס מאיים להקריב והגוף קצת מאבד את הקשר שלו לעצמו וכל טכניקות ההקשבה נעלמות. זה עוזר לי להיזכר שיש צורך ברגעים כאלה בהם אני מרגישה שהכל הולך אחורה על מנת להבין רגע, לאן אני רוצה מפה? ואז אולי כל האחודה הזה דווקא יביא תנופה מרהיבה בחיי. |
02/05
| 9:00-18:00