כבר מאתמול יאיר (בן זוגי) ואני יצאנו לכמה ימים לטייל ולשהות. זו חופשה שהייתה צריכה להיות ביומולדת שלי בזמן המלחמה וכמובן נדחתה. אתמול ראיתי כמה זמן לוקח לי להיכנס למוד של חופש. איך אני צריכה לאט לאט לתת לחוויה לחלחל לתוכי ושלוקח לי רגע להסכים לשחרר משהו שעד עכשיו החזקתי באופן מלא. גם עכשיו נזכרתי שאני צריכה לכתוב את הניוזלטר וראיתי איך אני צריכה לגייס משהו מתוך תודעת החופש שנכנסתי אליה.
אני אוהבת לדבר בתנועה על דרגות של חופש. חופש במובן הזה הוא מה שבLBMS אנחנו קוראים לו Free Flow. ההסכמה להיענות לגמרי לאנרגיה ולתנועה הטבעית שמתקיימת סביבנו בכל רגע נתון. בשפת היום יום אנחנו נקרא לזה ״להיות משוחררים״. במילים חופשי ומשוחרר יש איזו הטייה פנימית שאומרת שזה הדבר האולטימטיבי, זה הכי טוב. אנחנו שואפים להיות חופשיים, שואפים להיות משוחררים ולא מוחזקים. בתרבות שלנו, באופן רדיקלי, יש בו זמנית גם התגייסות תמידית של עבודה קשה, אחריות ומלא משימות וטרדות וגם שאיפת על להיות חופשיים ומשוחררים. הפער הזה הוא כמעט בלתי נסבל ולכן אני אוהבת לדבר על דרגות של חופש. כלומר שאנחנו יכולים לווסת את רמת החופש שאנחנו בוחרים וזה בעצם כן בבחירתנו. אפילו בתוך הגוף אני יכולה לעמוד ולבחור לשחרר את כל האיברים שאין צורך להחזיק על מנת שאני אעמוד. אני עדיין מחזיקה, דרגת החופש היא לכאורה לא של 10 (מתוך 10) אלא אולי איפהשהו סביב ה 6-7 ועדיין ארגיש את חווית השחרור המיוחלת. מנגד אני גם יכולה ממש להנות מהאפשרות הטמונה בכיווץ והעלאת טונוס באופן מלא. כשעושים את זה בגוף יש אנשים שאומרים שהם פתאום מרגישים את עצמם, את החוזק שלהם, את היכולת שלהם. וזה גם מה שאנחנו מרגישים כשאנחנו עובדים קשה, מתרכזים במשימה ולוקחים על עצמנו משימות. זה נותן לנו תחושת משמעות, ערך וממשות.
חבל שלא להעריך את החוויה הזו כי היא משמעותית לא פחות מחווית השחרור. העניין הוא אולי ההבנה שזה כמו דימר ושכן יש לי אפשרות לשלוט בו. ברגע שאני אתחיל להיות מודעת לכך שאני יכולה לבחור כמה אני משחררת וכמה אני מחזיקה אני אתחיל להיות מסוגלת גם לבחור אחרת, לשנות רק איבר אחד, להוריד או להוסיף רק משימה אחת. ממש להתחיל לשחק עם דרגות החופש שלי. אותי זה מרגיע שיש דרגות חופש ושאנחנו כל הזמן יכולים גם להיות שם בבחירה ולא להרגיש שאנחנו קורבן של המצב.
בסטודיו זה גם משחק שאני מאד מאד אוהבת לתרגל בגוף. כידוע, אני מאמינה נלהבת בקשר שבין תרגול לבין שינוי תודעה ולכן אני ממש מציעה לכם לשים מוזיקה ולהתחיל לשחק בין לנוע עם טונוס שרירים גבוה – אני אוהבת את הדימוי של אוויר סמיך כמו דבש שהולך ומתקשה שאני צריכה לנוע בתוכו , לבין טונוס שרירים נמוך – חוויה של לנוע כמו עלה על נהר שכל הזמן זז ושום דבר לא עוצר או אוצר אותו. ואז להתחיל לחפש את כל הבין לבין.
זה משחק שהוא גם מחדד ומעורר וגם ממש נותן לנו כלים לתשומת לב גם ביום יום של מה שקורה לי בגוף ואולי את מתנת הבחירה.
גם לכם מגיע חופש!!
