היום אני חוגגת יומולדת.
זה התאריך העברי שלי.
כל שנה בפורים, בשיא של ההכנות והתחפושות והמהומה אני אמורה לחגוג יומולדת.
אני לא אשקר, היו תקופות שממש שמחתי שכבר יש חגיגה ופשוט מוסיפים אותי אליה ושנים שזה בלבל אותי כי הרגשתי בלתי נראית או לא משמעותית.
בעומק אני חושבת שיומולדת מסמלת עבורי את המעברים בין הפנים לחוץ. אם חושבים על זה, עצם הלידה היא מעבר אולטימטיבי בין הרחם לעולם ובכל יומולדת אנחנו גם מתרגשים מהיותנו אבל גם נזכרים בזיכרון הגופני ההוא של לצאת אל העולם וברגע אחד להיות בחשיפות מלאה. תכלס זה מפחיד.
כשאת חוגגת כשכולם חוגגים זה שוב מכניס להרבה מאבקים בין מה שקורה לך בפנים לבין מה שקורה במציאות החיצונית ונראה לי שמשהו בדי אנ איי של היומולדת שלי דרש ממני כל השנים לחוג סביב השאלות הללו של נראות, משמעות ומעבריות בין פנים לחוץ.
ממרום גיל 41 אני מתחילה להרגיש שאמנם הפער קיים אבל ההכרה בו והיכולת לראות אותו מעט עוזרות. אני חושבת שבחרתי לפעול בתחום שכל הזמן משוחח את השיח שבין הפנים והחוץ. מה קורה לי בפנים ואיך זה מופיע בחוץ כמורה, כפרפורמרית , כיוצרת מרחבים… היכולת שלי השתכללה עם השנים והבין לבין הפך להיות מרחב שהרבה יותר קל לי לשהות בו. אני מצליחה לייצר מרחבי ביניים שמייצרים מעבריות פשוטה יותר, בטוחה יותר. ועם זאת גם השנה אני נתקפת בשאלות שתמיד מהדהדות בי – האם אני עושה טוב בעולם? האם האמת שלי יוצאת החוצה? מה עוד אפשרי?
השנה עם הוצאת הקורס המקוון אני מרגישה עוד התקלפות של העצמי. עוד הסכמה להיות באמונה שאני יכולה לשים את עצמי ממש ממש בחוץ ושזה לא ירגיש חשוף או מפחיד אלא משמעותי ובעל אדוות. בינתיים התגובות שאני שומעת משמחות אותי ומאפשרות לי לפגוש צד אחר בי שאני מתרגשת להכיר.
ברשותכם אני בניוזלטר הזה בוחרת להתמקד ביומולדת שלי ובאמונה. נראה לי שהתימה של השנה וחצי האחרונה (עבור כולנו) ושל השלוש שנים האחרונות בחיי הפרטיים היו בסימן אמונה. איך מתמירים פחד לאמונה? זו הייתה שאלת השאלות שאיתה הלכתי מאז שפנטהריי הוקם וואני חושבת שאני מתחילה להבין שאמונה עושים.
אולי זה גם קשור בפורים. האמונה שגזירה יכולה להשתנות, שאנחנו יכולים להשתנות, שאנחנו יכולים לקלף מסיכות ולשים מסיכות…
הנה מה שכתבתי לפני זמן מה על אמונה ואני שמחה להיזכר בו ביום ההולדת הזה-
לעשות אמונה
אני מבינה משהו
שאמונה זה כמו אהבה
צריך לעשות אמונה
כמו שעושים אהבה
צריך לקדש אותה,
לעשות לה מקום
שלא תיעלם ותחמוק
וקצת כמו שעושים אהבה
צריך לעשות אמונה בכבוד
בשקט עם הרבה הקשבה
לפעמים אפשר לעשות אותה
בכוח
אבל זה לא מרגיש נעים
זה קצת חודרני
אז צריך לאט אט
טיפין טיפין
לשים עוד טיפה של אמונה
ולעשות אמונה
וגם אהבה
כי הן באות יחד.
תודה על השותפות שלכם.ן בעשייה שלנו זו זכות גדולה להניע תהליכי פנים וחוץ דרך הגוף תמיד!
חג שמח
בואו נחזיר את כולם! האמונה קשה כשהם עוד לא כאן!
אביטל
