היום הבן שלי התחבא מתחת למיטה וכשמצאתי אותו מהר מדי הוא אמר לי ״אוי למה מצאת אותי? אמא, בואי נעשה בכאילו שלא ראיתי אותי בסדר?״ חזרתי אחורה ועשיתי כאילו לא ראיתי אותו והמשחק יכל להמשיך.
כאנשים בוגרים, האופציה לעצור ולחזור אחורה כבר לא זמינה לנו כל כך. האפשרות להגיד: רגע, פוס משחק, מהתחלה… אנחנו לרוב חווים את הטעויות שלנו כסופיות (לפעמים הן בהחלט כאלה) ואנחנו מנתחים ארוע לרוב מפרספקטיבה של הצלחה או כשלון כשהאפשרות לעשות משהו שוב או לחזור חזרה אחורה היא לרוב לא באמת אופציה. אפשר לדבר על חשיבה קווית מתקדמת שיש לה התחלה אמצע וסוף כרונולוגים למול חשיבה מעגלית בה לכרונולוגיה אין משמעות. אבל היום חשבתי על זה שאפשר גם לדבר על האופציה של Rewind.
הפועל Wind באנגלית משמעותו היא לסובב או לפתל משהו ולכן Re-wind זה לסובב או לגלגל בחזרה משהו כמו למשל חוט צמר שהתפזר. ולכן זה בעצם לעשות את אותה פעולה שכבר נעשתה קודם. למשל, גלגלתי את חוט הצמר ואז הוא נפרם ואני צריכה לגלגל אותו שוב ושוב בחזרה למרות הידיעה שזה כנראה יקרה שוב. עם הזמן המשמעות של המילה הפכה ללחזור חזרה לנקודת ההתחלה לפני שהכל הסתבך כלומר לחזור אחורה.
זה ידוע היום לרוב ההורים שאסור להושיב פעוט לפני שהוא מתיישב בעצמו. יש לזה סיבות רבות, אבל אחת מהן היא שהוא לא ידע לצאת ממצב הישיבה כי הוא לא הגיע אליה בעצמו. כלומר כדי להצליח לצאת ממנח ישיבה חזרה לזחילה, תינוק צריך ללמוד קודם להתיישב אחרת לא יהיה לו במוח את המסלול הזה והוא ייפול לאחד הכיוונים.
לאחרונה גם גיליתי משהו רדיקלי שלפי פלדנקרייז גם לא צריך להניח תינוק על הבטן, ואם ניתן לו לשכב על הגב לאורך זמן ולחקור הוא ימצא את הדרך להגיע אל הבטן וזה גם יהיה כבר כשהגוף שלו יהיה מוכן לכך ואז גם יימנע תסכול וגם ההתפתחות תהיה בזמנה ובעתה. (ותודה לגליה צור על המידע הזה)
אז איך כל זה קשור?
יש משהו מאד חזק בהבנה שכל תנועה שנלמדת מאפשרת לגוף גם לעשות אותה אחורה. לפעמים לוקח רגע להבין איך אבל כשאנחנו נעים ומבינים איזה שהוא דפוס חדש בגוף אז המוח יודע לתרגם אותו ולחזור חזרה. אם ניקח את זה בהשאלה לפעולה שלנו בעולם, אם אנחנו עושים איזה שהוא מעשה ברגע שעשינו אותו אנחנו יודעים לעשות אותו שוב- To Rewind it- וגם לחזור אחורה. וזה לא בדיוק לחזור אחורה במובן הכרונולוגי. דבר שכבר קרה לא יכול שלא לקרות.
אבל אני אני כן יכולה כמו בדוגמה עם חוט הצמר לחזור שוב על אותה פעולה כי כבר למדתי אותה ולמרות שהחוטים שוב הסתבכו אני חוזרת עליה שוב ושוב (אולי עד שאצליח למנוע מהחוטים להתזפר או אגלה שיש דרך יעילה יותר לגלגל אותם.. )ֿ
אני גם יכולה לאסוף חמלה להגיד ״בוא נדמיין בכאילו שזה לא קרה״ ולחזור אחורה. וכן, אני מודעת לעובדה שבחיים ״האמיתיים״ קשה להגיד ״בואו נדמיין בכאילו…״ אבל אני גם יודעת שאנחנו אנשים ורסיטילים ואנו מגוונים ויכולים להסכים ללכת אחורה ולעשות רגע רגע , זה לא עבד… מהתחלה.
הרגע המעניין פה הוא הרגע של החזרה אחורה. ואני חושבת שדווקא בגלל שכבר עשינו משהו אז הלחזור אחורה הוא מהלך קוגניטיבי (ויכול להיות רגשי ופיסי) שבו אני הולכת אחורה עם חוט המחשבה ומבינה איך הגעתי לכאן ומה השתבש בדרך. או איך הגעתי לכאן ואיך אני יוצאת מהמצב הזה חזרה.
אותי זה קצת מנחם לדעת שגם כשאני טועה או מסתבכת אני לא חייבת להקשיב לקולות שאומרים שזה סופני ואני יכולה תמיד לחזור אחורה ולתקן.
מיד אחרי חנוכה יש המון כיף במרכז שלנו קורס נקודת מגע (הסופש השני) ,קורס פאשיה בתנועה כבר המחזור השלישי, חמשוש אקסיס סילבוס והרבה מתנות.
לקראת החנוכה לזכור את האפשרות לחזור אחורה.
״לגרש את החושך עם טיפה של אור …״ (אביתר בנאי ) זו המשימה שלנו בעולם הזה ובתוך מה שחווינו בשנה וחצי האחרונות.
שבוע טוב,
אביטל
