האם ריקוד יכול לשנות מציאות ?

השבוע הזה עבר לי מאד מהר.
לא הספקתי עוד לעכל את הסדנה הנפלאה של עינת גנץ (בדיקת נוכחות) וכבר ביום שני התאספנו עם 33 משתתפים.ות ב38 מעלות חום והתכווננו לקראת השנה שבדרך ביום היכרות של בית ספר ׳נענע׳. היה משהו כל כך מרגש ונדיר ונפלא ברגע הזה. להתבונן בכמות כל כך גדולה של אנשים שמסכימים להגיע בחום, מכל מיני קצוות בארץ, עם רצון אמיתי לחוות ועם קריאה לתנועה זה היה הדבר הכי מרגש שקרה לי השבוע. זה הפעים אותי להבין שיש לנו בשבט כבר לא מעט. אנחנו שבט ענק של מדברי שפת הגוף ואנחנו צריכים להיפגש. זה חשוב. זה משנה.

ברגע של צלילות והבנה שיש פה משהו גדול שמתי במרחב את הבקשה העמוקה שלי לפתוח את נענע תשפ״ו בעת שלום. כבר שנתיים אני פותחת תכניות שנתיות בתוך מלחמה – תחת אש (על אמת) ומעבר לתסכול האישי ולכך שזה שוחק ודורש להחזיק כל כך הרבה – זה פשוט כבר חייב להיגמר והחטופים חייבים לשוב ואנחנו חייבים לשקם את מה שקורה סביבנו.
ואולי זה קשור למה שקראתי באותו בוקר.

התחלתי השבוע משהו שאני רוצה לעשות כבר הרבה זמן – חברותא עם חברתי הנפלאה אריאלה שליטין. אריאלה מנחה טקסים והיא מעין מכשפה טובה שיודעת להעביר אנשים תהליכי מעבר באופן מקודש. יחד אנחנו מאוהבות באנה הלפרין והתחלנו לקרוא את הספר שלה "Making Dances that matter״. זה ספר שמיכל שטרנבך שגם חוקרת המון את הקשר בין תנועה לטקסים הכירה לי. כבר כשקראתי את השם של הספר הרגשתי מעין צמרמורת .

המילה Matters תמיד מרגשת אותי – השילוב המעניין בין המילה חומר – ״מאטר״ לבין המשמעות של משהו שהוא משנה, משמעותי לי הוא מאד חזק. כשמשהו הוא משמעותי וממש יכול לשנות משהו צריך שיהיה בו חומר. חומר הוא דבר שאפשר להשפיע עליו ולהשתנות.

אז מה זה לעשות ריקודים שמשנים? יעני ריקודים שמייצרים משמעות?
את זה אני עוד לא יכולה לומר באופן מלא כי אני רק בתחילת הספר. אבל הבנתי שבעצם מה שהכי חשוב לי בחיים (אחרי משפחתי ובריאות ושלום) זה ליצור מרחבים בהם הריקוד משנה את החומר. הרבה פעמים אני אומרת שאני לא צורכת משני תודעה כי הריקוד הוא החומר משנה התודעה הכי טוב שאני מכירה.
ובכל זאת, הסיבה שהזכרתי את הספר המיוחד הזה בהקשר למעגל שעשינו בנענע היא שהיה רגע כזה, אחרי שזזנו יחד שהרגשתי משהו מהתחושה הזו של החיבור בין היחיד לקהילה כמשהו שיש לו יכולת לעשות שינוי – כלומר שהוא יהיה משמעותי- ייחשב- ישנה.

אחת השורות בהקדמה אומרות –
Through dance we can use our individual resources and our collective experiences and narratives to subvert the isolation of our culture and build a collective response truly answerable to our human needs."
כלומר דרך הריקוד אנחנו יכולים להיעזר במשאבים האישיים שלנו לצד החוויות הקולקטיביות והנרטיבים שלנו כדי לערער על הניכור התרבותי שלנו וליצור תגובה משותפת קולקטיבית שבאמת עונה ונותנת מענה לצרכים האנושיים שלנו.

כלומר,
האם בזה שאנחנו נפגשים 33 אנשים בחום של 38 מעלות ונעים יחד אנחנו כבר עושים פעולה שמשנה מציאות? האם אנחנו יכולים ברגע הזה להתפלל שאת השנה הקרובה נתחיל אחרי המלחמה? שנשנה את המציאות שלנו , את הניכור שלנו ונביא תגובה אנושית אמיתית למצב שלנו?
אני מאמינה שכן..
מה איתכם?

אז בואו נשנה את העולם ונהיה אקטיביטסטים דרך תנועה ומחול וחיבור גוף-נפש.

שבת שלום!
אביטל