איך נגשר על הפער?

 הקיץ הזה מביא איתו באמת המון התנסויות והרפתקאות. לצד מה שקורה לנו מצפון ומדרום ועם הידיעה הברורה שכולנו חיים גם בתוך החיים וגם לצידם אני מרגישה צורך לברך ולומר תודה על כל היופי שזכיתי לראות קורה במרכז שלנו בחודש האחרון. האינטנסיב המחולי, קורס BMC , ימי הכרות של נענע… לכל ארוע הגיעו אנשים ונשים שונים ושונות, כל אחד ואחת ומה שמתאים לה והכל נשזר זה בזה באופן מרגש במיוחד.

והיום כותבת עמוק בתוך תכנית ההכשרה של לאבאן ברטנייף – LBMS – שבה אני מתמוגגת לי מקבוצה סופר איכותית ומרגשת, ממורות מסורות ובעיקר מחומר שככל שעושים אותו שוב הוא רק משתבח ומקבל עוד ועוד רבדים של הכרות והנאה מהמהות של מה שאנחנו עושים ועושות פה- לנוע.

אחד הדברים המעניינים ביותר כשניגשים לעסוק בניתוח תנועה הוא הפער האימננטי שתמיד קיים בין חווית הצופה לחווית המתנועע. אפילו בתוך חווית המתנועע עצמה יש פער בין מה שאני חושבת שאני עושה לבין מה שאני באמת עושה. כלומר תמיד תמיד קיים מין מרחב כזה של שאלה- מה חוויתי כשראיתי אותך, מה ראיתי כשראיתי אותך ואיך אנחנו יכולות לגשר על הפער הזה..

אני חושבת שהשפה של לאבאן ברטנייף (LBMS) מאפשרת כל מיני כלים לגשר על הפער, אחד מהם הוא השפה. כשאנחנו מסכימות על חוויה משותפת בגוף וקוראות לה באותה המילה אנחנו מקבלות חוויה שיש בתוכה חיבור ויש בתוכה כבר את היכולת שלנו לתת מילים.

מהצד השני הדבר אולי הכי חשוב הוא הענווה שאני לא באמת אדע ויודעת מה את חווה מבפנים ושתמיד תמיד הפער הזה קיים. אחד המשפטים שמאד אהבתי שנאמרו השבוע היה

"We don't see things as they are we see things as we are"

כלומר יחד עם הענווה מתחילה הכרות עם עצמי, עם ההעדפות שלי, עם הדרך בה אני תופסת דברים. אני מבינה שכל מה שאני רואה עובר דרך פילטר ומסננת שקשורים בי ובמה שאני מכירה ונוטה לעשות. אם אני לא מכירה את הצבע הירוק מאד יהיה לי קשה לתפוס אותו כשאראה אותו מולי. לכן חלק מהעבודה בתחום הז, לאחר הכרות עם האני והנטיות שלו, להרחיב ולהכיר עוד דברים שקודם לא ידעתי שקיימים בי.

וכשאני משלבת שפה שאנחנו לומדות יחד ומסכימות עליה, הבנה עמוקה שתמיד תמיד יהיה פער והכרות עם הנטיות שלי, החוזקות והחולשות שלי והדפוסים שלי – אני מקבלת קרבה הרבה יותר עמוקה עם מי שאני עובדת איתו, אני לא מפרשת ומשליכה אלא מתארת ומגלה ביחד דפוסים ומוצאת יחד את הסקרנות לנוע איתם.

מאחלת שנדע יותר ויותר את עצמנו וכך נקטיו את הפער בינינו לבין הסביבה שלנו, לבין הקרובים לנו וגם גם לבין עצמנו.

מתפללת לשקט במדינתנו הגועשת

שבת שלום

אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

סדנאות וסופי שבוע

16/05
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי
תנועה ~ מסע ~ טקס סדנה ייחודית לנשים החוקרת את היכולת לשמוט, להיעזב ולראות מה יכול לצמוח.
30/05
| 9:00-15:00
עם רויטל גל רום וענבר גרבר
העולם התחתון החדש – ריטריט יום מעמיק יוגה נשית ובפיזיותרפיה של רצפת האגן. בסטודיו רחב ידיים ומפנק בלב קיבוץ עמק יזרעאלי נפגש קבוצת נשים

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות

דילוג לתוכן