| פעם בכמה זמן אני פותחת מחברות ישנות שלי. בגלל שכתיבה זה ממש כלי שאני נעזרת בו אז יש לי המון המון מחברות. אני אוהבת את החוויה הזו של לפתוח מחברת ובין רגע להיות בזמן ומקום אחר. באחת המחברות שכתבתי הייתי בת 24 אולי ולמדתי אז בקבוצה של דניה אלרז בירושלים. היינו אז בתהליכים של יצירת סולו ועבדת עם חומרים ועשינו והצגה שלהם אחת לשנייה.עבדתי באותה תקופה עם איזה שהוא רעיון של התשה וככל הנראה המוטיבציה שלי לתנועה היה ״לא לעצור״. כשקראתי את מה שכתבתי על הפעולה שעשיתי מאד התרגשתי כי הבנתי שכבר לפני עשרים שנה אני הפנמתי מה התנועה בסטודיו יכולה להעניק לי. והנה מה שכתבתי (תזכרו שזה נכתב במחברת ברגע של רפלקציה לא מנוסח החוצה):״משהו חזק בעבודה הזו, וחדש ומפתיע וגם מרגש. זה שלראשונה אני מרגישה ששער הכניסה שלי הוא תחושה שאני רוצה להגיע אליה. יש לי עניין בתנועה וכן מעניין אותי לראות מה קורה כשיש מומנטום, משקולת בראש והתעופפות באוויר מתוך התנועה. אבל האמת שבעצם הייתי בחווית מלחמה/מצבר שנטען ובעיקר האמירה – ״לא לעצור״ – כמו להמשיך, כי אחרת יקרה… ובאמת יש בי התפרקות שצריכה להגיע למעין קתרזיס – אולי זה במקום שאני אגיע לזה כל הזמן בחיים, האפשרות להיות בתוך התנועה תביא אותי לשם יותר בקלות ותשחרר אותי מהדפוס הזה בחיים.״עד כאן מה שכתבתי…אני לא תמיד יודעת לשים את האצבע על רגעים ספציפיים שעיצבו את תפיסת העולם שלי (למרות שיש לא מעט שאני כן יודעת) ובהחלט לא זכרתי את התרגול הזה אבל מרגע שקראתי עליו נזכרתי בדיוק בסיטואציה. זו הייתה תקופה בחיים שלי שהייתה לי נטייה לקחת על עצמי אינסוף משימות ועבודות ולעבוד ללא הפסקה ורק להפסיק כשאני נהיית חולה ממש או מתפרקת רגשית. אני ממש זוכרת את עצמי בתקופות הללו ואני גם זוכרת את העבודה על היצירה הזו. כמה משמעותי עבורי היה לנסות לשחזר בסטודיו הסטרילי חווית חיים שקורית בחוץ. זה היה מאד מאד עוצמתי.אני אוהבת לקרוא את עצמי של גיל 20 כי התובנות הן עוד כל כך גולמיות וכל כך כנות ואמיתיות. וגם הן מספרות לי שמה שאני עושה הוא לא זיוף הוא אמת. לפעמים נשמע לי שאני מדקלמת לאנשים מין נאום שאני כבר יודעת בעל פה. אני אומרת: ״תנועה מהפנים אל החוץ״ אני מספרת: ״ניתן לתרגל בסטודיו את מה שקורה לנו בחיים האמיתיים״ אני מדקלמת: ״מה שקורה במציאות ומה שקורה בסטודיו הם קשורים זה בזה ומשפיעים זה על זה״ וכמובן מזכירה ש:״כדי לשנות דפוסים צריך לחזור אחורה ולהכיר את הדפוסים שלנו באופן מלא דרך הגוף כי הגוף הוא בלתי אמצעי״.אני מאמינה לכל משפט ויש לי מאות דוגמאות ללמה הוא נכון אבל לקרוא את זה ככה גולמי מתוך המילים שלי זו כמו דרישת שלום ממש חמה שאומרת – ״אל תדאגי את בדרך הנכונה״.אני מאמינה בכוח של התנועה ככלי משנה חיים ואני מאמינה בזה כי הוא שינה את החיים שלי. לתנועה יש יכולת לשנות דפוסים שאנחנו עושים אותם כבר שנים, היא יכולה לעזור לנו להכיר את עצמנו טוב יותר. תנועה מודעת היא תנועה שבה אנחנו לומדים דרך הגוף לזהות את הצרכים שלנו, את הנטיות שלנו והבחירות שלנו. היא מאפשרת לנו להתרחב לדברים שעוד לא עשינו… כשאני עובדת עם תלמידים ומטופלים זו הדרך שלנו והיא דרך מתוקה ומלהיבה ממש. |
29/01
– 31/01