הי לך,
אני כותבת היום בכל כך הרבה חיל ורעדה. אנחנו בתוך תקופה כזו בלתי נתפסת ואני יודעת שכולנו גם חיים את החיים לצידה וגם מופעלים ממנה ובעיקר משתדלים לגייס את כל יכולות ההתמודדות ומנגנוני ההגנה שאספנו בדרך.
אני רוצה להניח פה הנחה שאני בטוחה שרובנו כבר מבינים ומבינות שאף אחד מאיתנו בשנה וחצי האחרונות לא נע באופן שבו הוא נע עד לפני שנה וחצי. גם כשנדמה לנו שכן אני חושבת שזה יהיה בטוח לומר שההשפעות עלינו הן גדולות מאיתנו וגם אם אנחנו לא שמים לב זה שם.
אני מבינה יותר ויותר שמרחבי התנועה והגוף בהם השתתפתי בשנה וחצי האחרונות הם מה שאיפשר לי להתמודד עם התקופה הזו. כמובן שגם התרגול שהיה עוד קודם במידה מסוימת נתן לי כלים להתמודדות אבל אני מבינה יותר ויותר את כוחה של התנועה .
אני חושבת שהיופי של עבודה עם תנועה וגוף הוא שהן יכולות לתת שני דברים:
בדיקת נוכחות– קודם כל בעצם ההפנייה לגוף ולתנועה את תשומת הלב אני מקבלת המון המון אינפורמציה. זה ברור מאליו אבל גם חשוב מאד לומר זאת שוב ושוב כי יש לנו נטייה כבני אדם לשכוח את המובן מאליו. או אולי לקחת אותו ככזה.. ולכן אני רוצה שוב להדגיש. רגע להאט ולברר מה קורה לי עכשיו בגוף זה רגע קריטי ובהחלט ״לא מובן מאליו!״ ואם נוספת אליו גם תנועה שבודקת מה כואב לי, מה עכשיו נוכח בי זה אפילו עוד יותר נפלא.
תמיכה וביטוי– יש ספר (שבדיוק רכשתי) של אנה הלפרין (למי שעוד לא יצא לו להכיר הנה ניוזלטר ישן שכתבתי עליה ) שנקרא Making dances that mattes. תנועה משנה! – it matters- אנחנו חיים בתקופה הכי ״ישבנית״ בהיסטוריה ואנחנו שוכחים שוב את המובן מאליו שעליו אנחנו נשענים – התנועה שלנו- כאמצעי ביטוי בעולם. לתנועה יש משמעות, יש לה ערך. קחו את הזמן להביע דרך התנועה מה עובר עליכם. אף אחד לא צריך לראות, לא צריך הרבה. לפעמים זה רגע באוטו ולפעמים בסלון או אולי בחוץ בטבע. תשתמשו במשאב הכי נגיש ויקר שיש לנו. ושוב אני מרגישה שאני אומרת משהו שהוא ברור מאליו אבל אם הוא לא ייאמר הוא ייהפך להיות ״מובן מאליו״ ויישכח.
