השבוע מתחילות כל הקבוצות השבועיות של המרכז שלנו. כן כן הכל הכל מתחיל. זה נשמע קצת כמו איזו קלישאה לומר שזה נס אבל באמת באמת שזו בדיוק התחושה – נס גלוי.
באופן מאד עיקש וסיזיפי עבדנו בחודשים האחרונים (כל צוות פנטהריי) להביא אנשים ונשים לנוע, למצוא את המקום הכי נכון עבורם, להתחבר לגוף. וזה משמח מאד מאד לראות שעבודה קשה נושאת פירות אבל זה גם מאד טלטל אותי. לעבוד בצל המלחמה, לנסות לעזור לאנשים לצאת מתקיעות ומקיפאון ולבוא לנוע השאיר אותי מעט חסרת כוחות. פגשתי המון המון קושי ועצב וכאב. פגשתי חוסר וודאות בקנה מידה יותר גדול ממה שהכרתי בשנים קודמות, פגשתי פחד.
כל מה שפגשתי לא מפתיע אותי. אני מבינה שזה מה שקורה כרגע, שזו התקופה.
זו תקופה שחברה אומרת שקשה לה להגיד שהיא בסדר. זו תקופה שכשאני מנסה לחשוב אם אני שמחה אני מבינה שיש המון דברים שמשמחים אותי ושיש רגעים של שמחה טהורה אבל שהם לא נמשכים הרבה זמן, כאילו קשה להחזיק את השמחה ולמשוך ממנה חוט לעבר החיים. המציאות בהחלט עולה על כל דמיון ועכשיו אני מבינה שזה הזמן שלנו קצת לדמיין מציאות אחרת כדי שהיא גם תוכל להתעלות על הדמיון.
אז ככה הגעתי לתחילת שנה.
כאובה, מותשת, מתרגשת, מעריכה וגם שמחה. וכל הרגשות הללו היו רק קצה הקרחון של הרגשות של כל מי שהגיעו לסטודיו בימים האחרונים. כל זה ועוד ועוד.
בשיעור הראשון של האימפרוביזציה בשנה א׳ של נענע עבדנו עם דימויים וכתיבה ותנועה. התחלתי לנוע מדימוי שעלה לי של אצה בים מחליקה על הקרח. דימוי קצת מצחיק שעורר בי איזה עניין. התחלתי לנוע אותו וגיליתי באופן לא מפתיע שלא כל כך קל להיות אצה בים אם אין קרקע ואת כל הזמן מחליקה.. שלנסות לנוע ולנוע ללא מאחז זה מאד קשה והבנתי איך בתקופה הזו גם אני לא מצאתי מנוח ומאחז להתקרקע ממנו ומרוב תנועה נוצרה ״סטגנציה״ – תקיעות. המשכתי לכתוב ולנוע ולכתוב ופתאום הגיעה תנועה קטנה קטנה קטנה שהייתה נעימה בגוף, שלא הכאיבה לי, שלא דרשה ממני כוחות שאין לי ואחרי שעשיתי אותה לאורך זמן פתאום הצלחתי לצאת לתנועה כלפי מעלה…
ומה המסר שלי להיום?
שמותר להודות בהתשה, מותר להודות שקשה ושלא הכל בא בקלות בתקופה כזו
שלפעמים המון המון תנועה ללא קרקע מייצרת כאב ותקיעות
שמותר גם להתחיל בתנועה קטנה קטנה – לפעמים זה כל מה שצריך…
יש עוד הזדמנות להצטרף אלינו לחגיגת התנועה גם אם זה לא בא בקלות…
מקווה שיהיו ימים שקטים שהתנועה תוביל אותנו קדימה ושנזכה לבשורות טובות כבר כי באמת מגיע לנו
אביטל
