למה לצאת למרחב הציבורי?

המחשבה על להופיע במרחב שאינו סטודיו או תיאטרון עם במה יכולה להיות מוזרה לרבים מאיתנו. למה לאנשים לצאת למרחב הציבורי ולשים את הגוף שלהם שם? חשוף? ללא הקשר?
באנסמבל נענע יצא לנו לאורך השנים לצאת החוצה ולשים לב מה קורה לנו כשאנחנו יוצאים למקום לא סטרילי, ומה קורה לגופים שפוגשים אותנו. לפעמים נשאלות שאלות כאלו של ״מה הם עושים פה?״, לפעמים אנחנו מקבלים תגובות של ״וואו, זה היה מאוד נוגע מה שעשיתם. אבל מה זה?״. ובגדול אפשר לומר שאף אחד לא נותר אדיש למול האירוע הזה.

ג׳ודית באטלר אומרת כך:
"כאשר גופים מתקהלים ברחוב, בכיכר, או בצורות אחרות של מרחב ציבורי (כולל מרחבים וירטואליים), הם מממשים זכות מרובה ופרפורמטיבית להיראות; זכות המציבה ומכוננת את הגוף בלב השדה הפוליטי, ואשר בתפקידה ההבעתי והמסמן, מוסרת דרישה גופנית למערך חיים שראוי יותר לחיותם… הטענה הקולקטיבית מועברת דרך המחווה הגופנית, התעקשותה של הנוכחות הגופנית, והדרישה שהגוף הזה, שהגופים האלה, יוכרו כבעלי זכות להתמיד, לשגשג, להיתמך. פעולת הדיבור כבר מגולמת בגוף, אך הגוף עצמו מדבר עוד לפני שנאמרת מילה אחת."

כלומר, למעשה בעצם היציאה למרחב הציבורי והצגה של גוף כגוף שיכול לבחור, לנוע, לעשות דברים, להיות בתקשורת – אנחנו לא רק מאפשרים איזו נגיעה וקרבה לחוויה אנושית פחות מופרדת, אנחנו גם מביאים אמירה ״פוליטית״.
רוב חיי אני נמנעת מלהגיד אמירות פוליטיות. ועל אף התפיסה ש״האישי הוא הפוליטי״ ולכן לכל בחירה שלנו יש אקט פוליטי, עדיין בתוכי אני משתדלת להימנע מלהיות פוליטית מדי. אולי זה משהו שקשור להיותי מישהי שנתלית באנשים, אולי זה כי אני מותשת או מיואשת, ובעיקר כי שם לא נמצאת התשוקה שלי.
ובכל זאת, התרגשתי כשקראתי את מילותיה של גו׳דית. כמה חזק זה שעצם ההימצאות במרחב הציבורי מביאה כבר את הגוף לזירה של עשייה פוליטית. מביאה את הזכות להיראות, את הזכות להיות גוף באשר הוא, מביאה את הדרישה שלכולנו יש מה להביא בעולם ועוד ועוד.
בשישי הקרוב, בשיתוף עם המרכזים לצדק חברתי, מיכל שטרנבך ואני מובילות חבורה חמודה להביע את קולנו במרחב הציבורי על מנת לדחוף ולשכנע אנשים להצביע. זו אולי האמירה הפוליטית שאני הכי מזדהה איתה ובהחלט רואה איך כל דבר שאני עושה קשור בה. אני מאמינה בהבנה של אפשרויות ושהכל קשור לקבלת החלטות והזכות לבחור. אנחנו מביאות את הגוף למרחב הציבורי כדי להזכיר למרחב הזה שגם אם הוא מכווץ, עדיין יש לנו זכות להתקיים בו ולהתקיים בו ברווחה ובתקווה עמוקה.
מוזמנימות לבוא ולתת לנו תמיכה גבית ובעיקר הנה אני ביציאה פוליטית:
צאו להצביע!!!
ואחר כך תיזכרו שבכל שיעור תנועה אצלנו במרחב אתם תקבלו את הכלים לבחור בעצמכם, בגוף שלכם, בתקווה שלכם, ביופי ובמהות שלכם.

שבת שלום,
אביטל

אביטל בר צורי בתנועה של ידיים

אביטל בר צורי

מנהלת את סטודיו פנטהריי מנהלת שותפה בבית ספר 'נענע- תנועה מהפנים אל החוץ'. מטפלת בתנועה, מנחה מרחבי קונטקט ואימפרוביזציה, ומומחית בשיטת לאבאן ברטנייף. מאמינה מאד בקשר בין התנועה והגוף לבין הנפש והדפוסים שלנו. חוקרת שוב ושוב את הקשר שבין התנועה בסטודיו לחיים עצמם.

שתפו >>

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פנטהריי- מקום לתנועה ויצירה, מרחב שמבקש לקרב את עולם התנועה , המחול והחיבור שבין הגוף והנפש לכך אחד ואחת שחפצים.ות בו. המרחב שלנו ממוקם בקיבוץ גניגר בלב עמק יזרעאל. 

קורסים

20/11
| 9:30-13:30
עם אביטל בר צורי וויקי לנגבהיים
מה קורה כשנותנים לתנועה לעבור מהגוף אל הדף? בסדנה ניצור מרחב של תנועה, הקשבה ויצירה
26/11
– 28/11
עם ניצן לדרמן
סדנת העמקה באנטומיה חוויתית

הרשמו לניוזלטר של פנטהריי

הצטרפו לעדכונים

מוזמנים ומוזמנות להרשם לקבלת עדכונים על הפעילות