כשאנחנו בחוויה של נוכחות בעשייה שלנו, לרוב התחושה היא של מלאות, של אותנטיות. כשאני בסטודיו או בקליניקה, כשאני רוקדת ממקום מחובר לעצמי, אני מרגישה במקומי, מרגישה שאני במידותיי. אבל כשאני רוקדת והמיינד שלו במקום אחר, זה מיד ניכר ו״נראה״ בגוף. חוסר נוכחות זה דבר שאפשר ממש להרגיש, זה עובר בתחושה, זה מרגיש קצת ״מזויף״ , ״לא אותנטי״. כך נראה לי שנכון לגבי כל עשייה שלנו בחיים.
אולי אתם לא מכירים אותה מקרוב כמוני אבל יש לי תחושה שכולנו בחיים חווינו לפחות פעם אחת את ״תסמונת המתחזה״. בתסמונת הזו התחושה העיקרית שעולה היא ״עוד רגע הם יעלו עלי ויבינו שאני בעצם מזוייפת ולא יודעת כלום״, ועוד עולה גם המחשבה ״מי אני בכלל? למה אני חושבת שאני בכלל טובה במה שאני עושה? מה יחשבו עלי?״. השבוע הבנתי שהיא בעצם בדיוק הרגע הזה שבו משהו במיינד שלי יוצא מהנוכחות בעשייה שלי ועולה שאלת ה״איך זה נתפס מבחוץ״? ״איך אני נראית?״ ״האם אני מספיק טובה בשביל לעשות את מה שאני עושה עכשיו?״
זה חזק המשחקים שהמיינד עושה כשהוא מזיז אותנו ממקומנו בכזו קלות. SHIFT אחד בתשומת הלב והתודעה והופ אני כבר במימד אחר. והכי גרוע זה גם נראה מבחוץ כשאנחנו לא בנוכחות בעשייה שלנו אלא במסביב.
השבוע הבנתי משהו על השלב הזה של תסמונת המתחזה וכספויילר אני אגיד שהבנתי למה היא בכלל סימן לקפיצת גדילה.
כבר יצא לי פעם לתאר את תנועת ההתכנסות לעובר כפעולה אקטיבית. כלומר התחושה הזו שאני יכולה להתכנס עוד ועוד פנימה, להפוך להיות יותר ויותר קטנה וכל הזמן להפעיל את ״המנוע״ שהוא המרכז שלי שימשוך את הקצוות פנימה. הפעולה האקטיבית הזו היא משמעותית להרגשת המרכז והיא משמעותית לחוויה של האני אבל יש בה גם אלמנט של ״הקטנה״. אני באופן אקטיבי ממשיכה וממשיכה להקטין את עצמי. באופן פלאי, ברגע שאני מפסיקה להפעיל את הפעולה הזו אני מיד גדלה.
מה אם נחשוב על תסמונת המתחזה כפעולה של הקטנה עצמית? רגע כזה שבו אני יוצאת מעצמי, זזה ממקומי וזה מייצר אצלי חוסר נוחות ואותנטיות ומתוכה מתחילה הקטנה. וההקטנה היא אקטיבית בתסמונת המתחזה. אני אומרת לעצמי: ״מי אני בכלל שאעשה את הדבר הזה? למה שמישהו יקשיב לי? איך אני יכולה בכלל לנהל מקום/ללמד כשאני נראית כמו שאני נראית?״ וכו׳ וכו׳. נראה לי שאין גבול לצורות השונות של ההקטנה האקטיבית.
אבל מה אם ההקטנה הזו היא עוד גל בדרך לעבר הגדילה הבאה?
אם התנועה הטבעית דורשת ממני להתכנס פנימה לצורך גדילה ופתיחה ופריסה אז ייתכן שגם במציאות ברגעים שבהם אני מוכנה לגדול אני צריכה רגע להתכנס כדי להתכונן לגדילה הזו, להכין את הקרקע שתוכל לתפוס אותי כשאגדל,להיות לי למצע ראוי. וכן אני חושבת שיש דרכים אולי יותר יעילות לגדול גם בלי לעבור דרך הקטנה לא נעימה אבל אולי אי אפשר להתחמק מרגעים של התכנסות, של חוסר נוחות, של בדיקה, של יציאה מתוך הנוכחות שלנו.
שמתי לב בשנים האחרונות שתסמונת המתחזה באה לבקר אצלי רגע לפני שאני צריכה לעשות משהו גדול. שנייה לפני שיש איזו פריצת דרך שמבקשת שאשתה איזה מיץ אומץ ואצא לעולם. תמיד כשהיא מגיעה אני בהלם שאני שוב באותו הלופ. ״אבל אני כבר עבדתי עלייך״ אני אומרת לה, ״כבר נפרדתי והסכמתי לגדול״ אני מנסה להסביר, אבל היא לא זזה. היא שם, גדולה מתמיד, בועטת ומקטינה כמו שרק היא יודעת.
בחודש האחרון היא שוב הופיעה בזכות הקורס הדיגיטלי שלי. הוא אוטוטו יוצא ואני צריכה לעשות עוד כמה פעולות כדי לסיים אותו וקלטתי שאני נמנעת מלעשות אותן והתירוצים שעולים הם תירוצי הקטנה. ״בעצם מי ירצה להסתכל על זה״, ״וואי מה חשבת לעצמך שהיה נראה לך הגיוני לצאת ככה לעולם?״ ״מה יחשבו עלייך?״ ״רואים לך את השומנים בבטן״ ועוד ועוד ועוד. תסמונת המתחזה היא בהחלט יצירתית.
אבל הפעם כבר ידעתי שלפעולת ההקטנה יש תפקיד והיא באה לסמן לי שאני רגע לפני קפיצת גדילה ושאני צריכה להיפגש עם הקולות האלה. להסכים לשמוע אותם, לבלות רגע בהקטנה שמסמלת עבורי את הפחד, את המתח ואפילו את ההתנגדות ואז להזכיר לעצמי שכשאני עושה את הדבר עצמו אז כל הזיוף הזה נעלם. אז חזרתי לעשייה עצמה, לסטודיו להקלטות, לכתיבה של העומק של מה שאני מוציאה לעולם והופ, פעולת ההקטנה הסתיימה ומיד התחילה הגדילה…
ממליצה בחום בתקופה הקרובה לשים לב מה קורה כשתסמונת המתחזה או כל קרובת משפחה שלה שמייצרת ״הקטנה״ של עצמך באה לביקור. האם אני יכולה לשים לב שבעצם מה שקורה פה זו הקטנה? האם אני יכולה להיפגש עם הקולות שעומדים מאחוריה ואז להרגיע ולומר, אוקי רגע, בעצם את לפני קפיצת גדילה אז תפסיקי להקטין את עצמך והגדילה תקרה מעצמה. כי זו התנועה שלנו בעולם…
השבוע חצינו את קו ההתחלה והגענו לסוף ההתחלה של התכניות השונות בסטודיו. אני כל כך מתרגשת מהעשייה שקורית במרחב, מהא.נשים, מהמורים.ות ומהעומקים. לצד זה מתחילות להתגבש הסדנאות והתכניות של משך השנה.
בואו לרקוד.
בואו נביא אור וגדילה בעולם הזה ואמן שנקפוץ קוונטית למציאות מקבילה בה השנה הזו מקבלת תפנית אמיתית של טוב.
המשך שבוע נפלא
אביטל
