| אני זוכרת שהסבירו לי פעם שניגון חסידי צריך לשיר שלוש פעמים כדי באמת להצליח להרגיש אותו. וגם אומרים שכשיש איזו מכה לפעמים ביום השלישי מרגישים אותה הכי חזק. מבקשים שלוש משאלות בכל האגדות, וכשרוצים להפנים איזה הרגל טוענים שצריך לבצע אותו שלוש פעמים ברצף או שלושים…ובכן גם בהכרות עם קבוצה זה לא שונה. השבוע היה השבוע השלישי של כל הקבוצות שנפתחו השנה בסטודיו וזה היה מאד מורגש שהגענו לרגע הזה שזה כבר לא יום של התחלות, זה כבר לא מלא הקדמות , זה ההתחלה של אחרי ההתחלה. זה השלב הזה שאני מתחילה לזכור פרצופים במרחב, שאני מתחילה להבין קצת איך הלוז נראה ושאני מתחילה להפנים מה החלטתי לעשות.עבורי כמורה זה השלב שאחריו אני יכולה סוף סוף להתמקם. כאילו הייתי צריכה להיות בתוך המהלך הזה שלוש פעמים ועכשיו אני יכולה לומר ״אוקי אנחנו כאן אפשר להתחיל לעבוד״.אחד הדברים שעבר כחוט השני בתוך המרחבים השונים היה השאלה האימננטית בעבודה בתנועה בתוך קבוצה – כמה אני נאמנה לעצמי שלי, לקצב שלי, למה שאני רוצה/ צריכה לעשות וכמה אני גם מוכנה לקחת חלק מאיזה שלם. זה גם בא לידי ביטוי בהתחלה של העיסוק שלנו עם נשימה ועם מרכז- כמה אני מוכנה להיאסף סביב מרכז אחד ולהביא את כל הקצוות וכמה כל קצה רוצה ללכת לכיוון אחר.עינת (גנץ) אמרה באחד השיעורים – כשבאנו לנוע רצף תנועתי יחד שלא היה ברור עדיין אם כולנו זוכרות אותו- שאפשר לפעמים פשוט ללמוד מזה שאני לצד אנשים ויש מי שיודע ויש מי שלא ולכן הסיפור הוא למקם את עצמי במקום שאני יודעת ששם אני מוקפת באנשים שכן יודעים ולהיסמך עליהם. אחרי שניסינו את זה, מיה (תלמידת שנה ב) אמרה שהרבה פעמים כשהיא לא יודעת רצפים היא מוצאת את עצמה מאחורה בצד ולא מצליחה את הרצף והפעם הרשות לבוא ולהיות באמצע ממש עזרה לה ופתאום היא הבינה שזה היה טוב לה אבל גם היה טוב לקבוצה. שלמקם את עצמה באמצע למרות שהיא הייתה ״לא טובה״ היה דווקא לטובת הקבוצה לצד זה שזה היה לטובתה.בעיני זה היה רגע מרגש. אני חושבת שזה באמת באמת מרגש להבין שכשאנחנו חלק מקהילה אז מה שנקרא ״החוליה החלשה״ מתחזקת כשהיא נתמכת וגם הקהילה מתחזקת. למעשה ככל שלפרטים בקבוצה טוב והם ממקמים את עצמם במקומם כך גם לקבוצה ולקהילה יותר טוב.עינת גם עשתה את הקשר בין לקחת מקום לבין להתמקם. לפעמים המחשבה על ״לקחת מקום״ נותנת לנו תחושה שאנחנו לא בסדר ״שלקחנו״ משהו למישהו וכשאנחנו מתמקמות אנחנו פשוט מוצאות את המקום שהכי נכון לנו וכך כל המיקומים מתיישבים טוב יחד.כשאני לימדתי דיברנו וחווינו לעומק את החוויה של להיאסף אל המרכז וכשהמרכז נאסף כל החלקים מרגישים פתאום מוחזקים באופן הרבה יותר נעים ואף קליל. חשבתי על זה שאנחנו למעשה חוות דרך הגוף את אותה חוויה מרחבית. שכשאני מתמקמת בתוך המרכז שלי ומסכימה לפזר את המשקל שלי באופן כזה שהחלקים נתמכים זה בזה אז השלם – הגוף שלי- מרגיש הרבה יותר טוב, מרגיש מוזן ומחובר ואני יכולה להתנהל בעולם מתוך תחושה של חיבור ועוצמה.אני מאד מתרגשת שעינת ואני התחלנו לעבוד יחד. יש לי זכות גדולה שכל פעם אני פוגשת נשים מופלאות ולומדת מהן וכך גם אני מתרחבת ולומדת כל הזמן. ואולי אכתוב על תהליכי למידה כאלו בהמשך. בינתיים מאחלת לכולנו לדעת שכשאנחנו מוצאים את מקומנו הנכון- זה שתומך בנו- זה מיד משפיע על כל מי שסביבנו ומאפשר לנו לגדול יחד עם הסביבה שלנו. |
29/01
– 31/01