השבוע אני כותבת מספרד מפסטיבל קונטקט שאני מלמדת בו. זו תמיד חוויה כל כך מיוחדת לסוע ללמד במקום אחר ולגלות עולמות מיוחדים. אני חושבת החיבור המיידי שהיה לי עם ספרדים קשור לתרבויות הקרובות שלנו והשילוב של ספרדים שגם דוברים קונטקט אימפרוביזציה התברר עבורי כפתרון מושלם לכל כך הרבה דברים…
בפסטיבל העברתי סדנה מתמשכת (אינטנסיב) של 9 שעות שהתפרשו על 3 ימים. לסדנה קראו Fluid stability ובעצם היא עסקה במה שאני מרגישה שכולנו עוסקים בו בשנה האחרונה – מציאת איים של יציבות במציאות פלואידית ומשתנה וחסרת איזון.״קונטקט זה החיים עצמם״ זה משפט שאני כבר ממחזרת הרבה (והתחיל מתלמידה שלנו) ואני חושבת שבאמת יש משהו כל כך מיוחד בקונטקט שאני כל הזמן נדהמת לגלות כמה הוא מאפשר לדמות כל מיני דברים במציאות החיים שלנו.ובכן כשניסיתי לחשוב מההיבט התנועתי, בקונטקט אנחנו יכולות למצוא את עצמנו בכל כך הרבה מצבים לא מאוזנים, הפוכים, תוך כדי תנועה והרעיון הזה של מציאת עוגן בתוך מצב מאד מובילי היה עבורי ממש מרתק.
אני משתפת פה בשלושה עקרונות שהובילו את התרגול שלנו פה בספרד ונדמה לי שהם רלוונטים גם לחיים עצמם (ברור…)
Tensegrity – המילה הזו מורכבת משתי מילים: Tension & Integrity והיא מתארת מבנה שיש בו גם גמישות וגם קשיחות אשר תלויים זה בזה ומייצרים משהו שיש בו אלסטיות. כמו למשל אוהל טיפי שתלוי גם במוט הקשיח וגם ביריעות שמחוברות אליו על מנת לעמוד. המוט לא יצליח להתייצב ללא היריעות והיריעות לא יימתחו ללא המוט.הגוף שלנו הוא גם במידה רבה דומה למבנה טנסגריאלי – מערכת השלד מהווה את החלקים היותר קשיחים וכל אותה פאשיה ושרירים הם החלק היותר גמיש ויחד הם מאפשרים למבנה ״לעמוד״.המשמעות של כך, היא שיש לנו יכולת כבר ברמה המבנית להתמודד עם סיטואציה שיש בה הרבה מאד מוביליות ואנחנו יכולים לשלוח את מערכת השלד, להתקרקע . כלומר אם אני נופלת מעבר למרכז שלי אני יכולה לבחור לשלוח רגל לאדמה ולהתקרקע.
איך זה יכול לבוא לידי ביטוי במציאות? אולי זה רגע של בחירה להתיישב, לחשוב מחשבות מקדמות, לצאת לטבע? אולי זה לרקוד? מה מקרקע אותי?
Core Support – תמיכת הליבה. כשאני באוויר והידיים והרגליים נשלחות לכל כיוונים כל מה שאני יכולה זה להסתמך על המרכז שלי, על הליבה. זה נכון בקונטקט וזה נכון גם בחיים. מה קורה כשהכל מרגיש שהוא מאבד כיוון ושליטה? לפעמים לחזור למרכז שלי, לעצמי, לסנטר? מה מחזיר אותי לשם? זה יכול להיות ממש משהו פיזי – להתגלגל על הרצפה לעובר ולהתפרש לכוכב, לעשות קצת פלאנק, מתיחות, כל דבר שמפעיל את המרכז והקצוות. וזה יכול להיות לכתוב משהו שעובר עלי, לכתוב מה אני רוצה בחיים האלה? אולי לשאות את עצמי מה שלומי ולנוע את זה? לחזור למרכז, לשדרה שלי. י
צירתיות– החלק הזה הגיע מאד אינטואיטיבית אבל האמת היא שהייתי צריכה ללמד את השיעור כדי להבין למה זו המילה שעלתה לי. לכאורה עד כה עסקתי בהקשרים פיזיים של הגוף, אבל יצירתיות היא כלי. היא כלי חזק. כשהתבוננתי באנשים נעים מתוך ההנחייה שניתנה במרחב ראיתי איך משהו בדרך בה הם מתמודדים עם ה״קונטקט״ משתנה. ממקום שהיה נורא עסוק במשימה של ״להרים״ מסה גדולה מעל הגוף, או להישאר על מישהו במנח מאד מסוכן, זה נהיה מחובר לסיפור וכל אותם דברים נפלאים קרו מתוכו. לפעמים כשהסיטואציה נראית בלתי נסבלת אולי משהו יצירתי יכול לעזור לנו? ״להתהפך״ ולראות את המציאות הפוך? אולי זה לשאול את עצמי שאלות כמו ״האם זו הדרך היחידה?״ או ״מה עוד אפשרי״ וגם ״ מה הסיפור שאני רוצה לספר?״
בתוך הסדנה זו הייתה חוויה מאד חזקה לחבר את שלושת החלקים הללו ולהרגיש איך הם יוצרים יחד מן תמונה מלאה של המציאות הזו שאנחנו נדרשים לה כל הזמן ובמיוחד השנה. אותם ספרדים חמודים יכלו לרגע להתחבר לחוויה הזו של משהו מאד מאד חסר וודאות ולחפש דווקא שם איים של יציבות.קצת פחדתי כשנסעתי לפה, הזהירו אותי ממש וגרמו לי לצפות שבכל רגע נתון אני אהיה נתונה לחקירה צולבת. אבל האמת היא שמעולם לא נשאלתי לדעותיי הפוליטיות, אף אחד לא רצה להרצות לי אבל כן שאלו אותי מה שלומי ואיך זה לחיות במדינה שנמצאת במלחמה ויכולנו לבכות יחד על כמה שזה נורא.
אני מאד שמחה לספר ששבוע הבא“האינטנסיב המחולי”שלנו שמשלב Flying Low וריליס מלא עד אפס מקום והוא מרגש אותי מאד ובשבוע שאחרי מתחילה ההכשרה של תכנית לאבאן ברטנייף שבאמת אין מילים לתאר את כמות העבודה שנעשתה כדי שהיא תתרחש. כל אלו ממלאים אותי בהרבה אהבה והודייה וגם הבנה שמה שאנחנו עושות פה גם הוא חלק מהיכולת להתקרקע, למצוא איים של יציבות ושפיות בתוך מציאות מאד מאד חסרת וודאות. בשבוע הבא ביום חמישי מזמינה שוב לבוא לסדנת ההכרות של תכנית ׳נענע׳ . סדנה של שלוש שעות מלאה בכל טוב עם גליה ואיתי. אם מעניין אותך בשנה הבאה לקחת את הצעד הבא בעולם התנועה הסומטית והמחול. זה המקום עבורך ואנחנו מחכות לך.
שתהיה שבת של שלום ושפיות
שנשמע כבר בשורות טובות אמן!
אביטל
