השבוע התקיים יום ההיכרות הראשון של תוכנית "נענע".
בכל שנה, ביום ההיכרות הראשון, אני מרגישה שאני צריכה לעשות מעין "סוויץ'" במוח. זה לוקח קצת זמן, כאילו ללבוש מיינדסט אחר לגמרי. הרי רק שבוע לפני כן ממש, סיימנו תהליכי עומק מרגשים ומעוררי מחשבה של השנה הנוכחית ב"נענע" – תהליכים שהסתיימו במה שכינינו באירוע הסיום "הבכי הגדול". כל היום בכינו, התרגשנו, העלינו זיכרונות, שאלות ומחשבות לעתיד. ופתאום – הופ – צריך לעבור למוד אחר של היכרות, של מפגש עם חששות וסימני שאלה של אנשים חדשים.
איך עוברים למיינדסט כזה? איך נפגשים עם אנשים טריים, שעדיין לא יודעים בכלל מה זה "נענע"?
הרבה פעמים אני מקווה ומייחלת שאנשים פשוט יכלו להגיע ולפתוח חלון אל המפגשים האחרונים של התוכנית; שכך הם יראו ויבינו באמת מה קורה אצלנו. אבל מכיוון שזה לא אפשרי, במפגש ההיכרות אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מול האתגר: איך להעביר את מה שאנחנו עושים, את כל המהות הזו, בשלוש שעות בלבד.
השנה סיימנו לראשונה מחזור של שלוש שנים בתוכנית. אולי בגלל זה, ואולי בגלל השאלות הגדולות שיושבות בתוכי, עלתה ביום ההיכרות שאלה שלא עולה בדרך כלל במפגשים האלה: "מה המטרה שלכם בנענע? למה בכלל הקמתם את התוכנית, ומה זה 'נענע' בכלל?"
לקח לי ולעינת רגע להבין מה אנחנו רוצות להגיד ואיך לענות על השאלה הזו, אבל לאט-לאט התגבשה התשובה.
הרבה פעמים קל לנו להסביר על דרך השלילה: "נענע" היא לא תוכנית להכשרת מטפלים, והיא לא תוכנית להכשרת רקדנים. אבל מה היא כן? באופן הבסיסי ביותר, זו תוכנית שמלמדת להקשיב לגוף ולחקור אותו.
חקירת תנועה היא לא דבר מובן מאליו. לפעמים נדמה לנו שאפשר פשוט להיכנס לסטודיו או למרחב של אקסטטיק דאנס, פשוט לזוז – וזו חקירה תנועתית. יכול להיות שברמה מסוימת זה נכון, אבל באופן העמוק ביותר, ב"נענע" לומדים לחקור תנועה במובן העמוק של המילה. להיות התנועה, לחקור אותה, להבין אותה. ולא למען עצם החקירה, אלא למען ההבעה העצמית – למען היכולת להביא לעולם הזה חיבור.
עינת הזכירה במפגש חבורת הייטקיסטים חמודים מאוד שהיא הנחתה לא מזמן. היא שיתפה ואמרה: "וואו, איזה מדהים, הם כל כך חכמים – אבל כל כך לא חכמים בגוף". המשפט הזה גרם לי להבין שני דברים:
יש סוגים שונים של חוכמות. יש אנשים שחכמים בגוף, ביכולת לחבר בין גוף, תודעה ותנועה, ויש אנשים שלא – והם חכמים בתחומים אחרים, בתחומי ידע, במוח.
החוכמה שבגוף קצת איבדה את מקומה. נדמה שלאורך ההיסטוריה, ובטח מאז המהפכה התעשייתית, החכמה של הגוף והתודעה, של שינוי תודעה דרך הגוף, הלכה והצטמצמה.
אז האם ראוי שתהיה תוכנית שזה כל מה שהיא עושה? בעיניי זה דבר ענק!
זה ממש ראוי שאנשים ילמדו לעשות את הדבר הזה, כדי שיהיה לנו בעולם מי שיחבר אנשים בחזרה לגוף שלהם. זה נשמע קטן או פשוט, אבל בעיניי זה עולם ומלואו. אנחנו צריכים אנשים שיודעים לחקור תנועה, אנשים שיכולים לגשר את החוויה הזו לאנשים שלא נעים בדרך כלל – לא רק לרקדנים או למי שמתעסקים כבר שנים בגוף ונפש, אלא דווקא לאלו שלא.
ב"נענע" אנחנו לומדים לחקור תנועה ולהכיר את עצמנו באופן העמוק ביותר דרך הגוף: מתוך השפה של לאבאן-ברטנייף, מתוך שפת המחול העכשווי ומתוך העקרונות של התנועה הסומטית. אנחנו מגלים עוד ועוד דרכים לחבר אנשים אל הגוף והתודעה שלהם, ולהשתנות בדפוסים שלהם.
