מה הקשר בין כוח המשיכה לצער?

אני נמצאת בסדנת ׳בדיקת נוכחות׳ של עינת גנץ.

בסטודיו כעשרים אנשים כולם קשובים, מתוקים, שוכבים על הרצפה ונעים עם המשקל שלהם.

אנחנו נעים כמו דגים ואז כמו ים וכמו מדבר ובין לבין עינתי שופכת עוד ועוד דימויים.

בשלב מסוים מישהי מדברת על פעימת הלב ופעימת הנשימה ועל כבדות הלב. ועינת אומרת שהמילה Gravity והמילה Grief באות מאותו השורש. כלומר יש קשר ישיר בין כוח המשיכה לצער ואבל.

וואו. אני הולכת עם המחשבה הזו וזה מטלטל כל אחד מאבריי הפנימיים.

כשאני עובדת בסטודיו עם משקל אני רואה שוב ושוב כיצד אנשים מוצאים את כוח המשיכה ונמשכים אליו באהבה אבל אני גם מכירה היטב מעצמי וממטופלים ותלמידים את הרגעים בהם הרצפה היא מפחידה. המחשבה להניח את עצמי לכוח המשיכה מבעיתה. אני עלולה ליפול ולשקוע לתוך משהו שהוא אין סופי. יגון שהוא עמוק ממני, מגיע לקרקעית אותו האוקיינוס.

אז מה בעצם אנחנו מלמדות כשאנחנו מלמדות להישען לרצפה ולהתמסר לכוח המשיכה? אולי אנחנו מלמדות להסכים להיות בצער? אולי אנחנו מזכירות שהיגון אומנם הוא אינסופי אבל הגוף הוא סופי. הוא חומר הוא נוגע בחומר והרצפה היא עוד חומר אליו הוא נמשך. ואולי אנחנו פשוט מסכימות לחכות ולהאמין שאחרי הצער יבוא משהו אחר.

ומה אנחנו בעצם מלמדות כשאנחנו מלמדות לדחוף את האדמה ולהתנגד לכוח המשיכה? אולי אנחנו מלמדות את עצמנו להכיר בכוח שיש לנו להתנגד? אולי זה הרגע שבו האמון והאמונה שלנו הופכים לאומנות? כשאנחנו מסכימות לדחוף ולהרים את הראש, זה רגע שאני גם נלחמת באבל אבל גם רגע שבו אני מתמסרת אליו ונותנת לו לעבור טרנספורמציה כי הגוף הוא סופי אבל ההשתנות שלו היא אינסופית ושום דבר לא נותר בו קבוע אף פעם.

אנחנו יצורים שמשולבות בנו ההשתנות והקביעות ה Constant ו ה Change בכל רגע נתון, בכל דריכה של כף רגל והתמסרות שלה לכוח המשיכה ובכל דחיפה של האדמה בשביל הצעד הבא. כל כך הרבה דקויות קטנות שמתרחשות בכל רגע נתון.

כשעינתי הזכירה את החיבור הזה בין האבל וכוח המשיכה ואת הקשר המילולי כמובן שמשהו בי פשוט קם לתחייה (והרי ידוע שאני עפה על משחקי מילים…) אבל גם הבנתי משהו מהותי בעבודה שלי לא רק כמנחה אלא גם כמטפלת בתנועה, כמטפלת סומטית. אנחנו עובדות עם הרגש ועם העומקים האינסופיים שלו לצד העבודה עם החומר והסופיות הבלתי נסבלת שלו. וכך אנחנו מאפשרות בחדר לשני הדברים להתקיים במקביל ולחוות ״בעלות״ Ownership על מי שאנחנו, על מה שקורה לנו, עלינו.

אם קודם התרגשתי שעינת גנץ מצטרפת אלי לנענע עכשיו אני באמת באמת לא יכולה לחכות!

שהיום נגלה שכולם כבר חזרו!
שנעשה טוב ונעביר טוב
אביטל