יש עיקרון נפלא שברטנייף מדברת עליו ונקרא "initiation and sequencing", כלומר יוזמה של תנועה ושרשור שלה בגוף. בקיץ הזה אני מוצאת שהעיקרון הזה מעניין אותי במיוחד הן בתנועה והן בתוך החיים שלי. כרעיון, זה רעיון די פשוט. וכמו כל הרעיונות הפשוטים הממש טובים הוא בעצם גם ממש מורכב.
ברמה התנועתית אנחנו נחפש למצוא בגוף לראות יוזמה של תנועה ואז איפה האדוות שלה, להן היא משתרשרת או מהדהדת. אפשר להסתכל על זה גם מהמקום של לאפשר. כלומר להסכים להתחיל תנועה ואז לאפשר לה להדהד כלומר לא לעצור אותה. נשמע פשוט אבל לא תמיד כל כך פשוט.לפעמים הנטייה לעצור את התנועה או להחזיק את הגוף במקום מסוים כל כך חזקה שאנחנו ננסה כל הזמן ליזום תנועה אבל לא תהיה לזה השפעה.
מנגד, יש את החלק השני שנשמע נורא פשוט – ליזום תנועה- כשבפועל לא תמיד כל כך קל לנו ליזום תנועה. נעים לנו לפעמים שהיא קורית לנו, לפעמים אנחנו בכלל לא שמים לב מה יצרנו והוא כבר המשיך הלאה. כלומר, יש משמעות לרגע של היוזמה. לתשומת לב ליזימת התנועה, למה שקורה ברגע שבו אני מחליטה להתחיל. איך אני עושה, מה התנועה שאני אזום?
אני מוצאת שהעקרון הזה הוא באמת ממש מהותי בחיים ובמיוחד אני מוצאת אותו קריטי כמישהי שיש לה עסק עצמאי. כל כך הרבה שאלות מתהוות להן וקשורות לעיקרון הזה. אני חושבת שבאופן כללי הרבה מאיתנו היו ממש שמחים שהצעות יגיעו אלינו, שפתאום יגלו אותנו, שברגע מסוים אנחנו נשב על הספה ואריאלה תתקשר אלינו ותספר לנו שקיבלנו מענק בלוטו. גם כזו, אני אוהבת את האנרגיה הזו שמבקשת להזמין אלינו/למגנט אלינו דברים. אבל האמת היא שגם כדי שדברים כאלו יקרו נדרשת עבודה פנימית ויוזמה פנימית שמבקשת אותם ומקווה לראות הדהוד. למעשה אני מאמינה ששום דבר לא יקרה לנו ״סתם״ מבלי שלפחות נזמן אותו בראשנו.
בתור יזמית (מצחיק אותי להשתמש במילה הזו אבל ייתכן שהיא דווקא מדויקת) שמנהלת מקום ורוצה כל הזמן להתפתח ולגדול איתו אני מוצאת שהעיקרון הזה כל הזמן מוביל אותי. והשאלות הן ממש חשובות: איזו פעולה שאני אעשה באמת תתפתח ויהיו לה אדוות? מה אני צריכה לשחרר על מנת שהן לא ייתקעו איפהשהו לאורך הדרך? לפעמים זה ממש פעולה של לשחרר את הלוז, לפעמים לשחרר משהו במחיר ולפעמים זה ממש שחרור במיינד שלא מאפשר לדבר לגדול .
במציאות כמו שלנו, במיוחד בשנה הנוכחית דברים כל הזמן קורים לנו, מתרחשים לצדנו, משפיעים עלינו. אנחנו יכולים ויכולות לבחור פשוט לתת להם להשפיע עלינו ולהמשיך את החיים. לפעמים נשים לב להשפעות ולפעמים נתנהל מבלי להבין מה מנהל אותנו.
אבל יש לנו גם יכולת להיות יוזמים, להפעיל תנועה באופן יזום, להבין שבכל תנועה כזו יש שרשור sequencing כך שדבר מוביל לדבר. פעם כתבתי על האמונה שקשורה בפעולת הרוטציה ואכן נדרשת הרבה אמונה כדי להאמין שמשהו שמתחיל במקום אחד יגיע למקום אחר, ובאמת יש הרבה פחד לפני שיוזמים פעולה אבל יש שם גם הרבה תקווה ויופי ואם מסכימים לתת לה להדהד את פעולתה מופתעים מכמות הדברים שנוצרים.
מאחת להרבה יוזמות נפלאות שיביאו לטוב בארצנו הכואבת
שבת של שלום
אביטל
